עמוד העבודה קלה

של ראובן שאז לא השיגה שמעון ועתה נתגלה לשמעון ג"כ אבל אצל ראובן לא נוסף שום בירור השגה בהסבירו אותה לשמעון אבל אצל ראובן יש בחי' אחרת כחנית שהיא נקר' גם אצל ראובן בכח ולא בפועל והיא כשהיתה ההשגה ההיא נעלמת בכח ההיולאני שלו ולא השיג אותה עדיין ראובן אפי' במחשבתו אלא שאחר שטרח ויגע בכח שכלי ההיולאני להוציא המצאות מן הכח הגמור אל הפועל בהשגת המחשבה בלבד ולא בדיבור פה אז השיג אותה במחשבתו וזה הענין יכונה בערך ראובן עצמו ג"כ מן הכח אל הפועל אבל זה הפועל של ראובן אינו נק' פועל אצל שמעון כ"א כח לבד והנה כל ענין זה הוא שייך אצלינו בני אדם שנשמותינו ומקור שכלינו שוכנים בתי חומר הגוף העכור וחוצצים החומריים שלנו בפני שכלינו שלא נוכל להשכיל השכלות עמוקות בהשקפה ראשונה וצריך שנתיש כחות החומר שלנו ואח"כ אנו משיגים דבר מה אבל בשכליים הנבדלים מחומר אין הפרש בבחי' עצמם רצוני לומר בבחי' העילה בין כח לפועל אלא בבחי' מציאות העלול יצדק ענין זה אבל מ"מ מפני שגם השכליים העליונים כלולים מחומר וצורה כמו שידוע ומפורסם דבר זה בכתבי האריז"ל אורות וכלים והכוונה גוף ונשמה הגם שהגוף אינו גוף גמור כי גם הוא רוחני אלא בערך הנשמה שהיא רוחניית ודקה יותר מאוד מאוד נק' הכלים גוף ואי"ה אסביר פנים גם לזה הענין ומפני כן שייך גם בהשגת רוחניים עליונים ענין כח וענין פועל מפני היות בחי' האור מתפשט ומתלבש בכלים שהם עכורים יותר מן האור חוצצים בפני האור שלא ישיג בהשקפה ראשונה כ"א אחר הזדככות הכלי אבל בא"ס אין שם שום בחי' כלי ח"ו כלל ועיקר כלל וכלל לא. לכן כל מיני השגה נק' אצלו השגה בפועל ולא היו ההשגות אצלו מעולם בכח שיצאו אח"כ לפועל חלילה וח"ו להעלות זאת על לב כי הוא כפירה גדולה והנה האדם שאע"פ שיכול להשיג בשכלו כמה מיני השגות. מהשגות שונות עכ"ז לא יוכלו להצטייר בציור שכלי שני מיני השגות בב"א ברגע אחד כי בודאי צריך להוציא שכלו מן כת ההיולאני לפועל וצריך בתחלה להוציא השגה אחת מן הכח לפועל ואח"כ מוציא ההשגה שנית טן הכח לפועל וההשגה הראשונה אע"פ שכבר יצאה מן הכח אל הפועל במחשבתו ואינו שוכח אותה ההשגה באופן שמי שירצה להסביר אותה לאחרים או שירצה לחשוב במחשבתו ההשגה ההיא הראשונה שהוציאה כבר לפועל יכול לחשוב היטיב מפני שלא שכחה מ"מ ברגע הזאת שחושב במחשבתו ההשגה השנית א"א שיחשוב בהשגה הראשונה מחשבה ברורה וחזקה כמו שהיתה מחשבה ההשגה הראשונה ברורה אצלו בשעה שחושב בה לבד כי השגה אחת מבלבלת האחרת ולעולם לא יוכלו להצטייר ברגע אחד כ"א מין השגה אחת ע"ד אין מלאך אחד עושה שתי שליחות בפעם אחת ברגע אחד. וכל זה הוא בסבת השכל המתפשט בגוף ואין השכל ההוא יכול להכיל בתוכו שני מיני השגות ברגע אחד בעבור היותו מתלבש בגוף אבל בא"ס ית"ש ברגע אחת משיג כל מיני השגות הנמצאים כי אין מי שיעכבנו כי אין בו בחי' כלי ח"ו ומזה חבין בענין מ"ש במס' ר"ה וכל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון מאי כבני מרון כמעלת בית מרון שהוא דרך קצר מאוד ואין שנים יכולין לעבור בב"א כ"א אחד אחד ועכ"ז אמרו שם בגמ' וכולם נסקרין לפניו בסקירה אחת וכבר הפליג התי"ט לדבר במעלת הענין הנפלא הזה בשם הרמב"ם ובאמת בבחי' גודל ועומק מחשבותיו של הא"ס ית"ש אין זה ענין נפלא כלל כי אם פשוט גמור כי מאחר שאין אצלו ענין כחני מעולם ולעולם הוא בפועל גמיר וכל הנמצאים בעולם מושרשים היו בו השרשה נעלמת מאוד בערכנו כי הלא כולם מושרשים בכתר א"ק ובחי' כתר א"ק מושרש הוא בא"ס כי בחי' העלול כלולה היא לעולם בבחי' העילה אלא שא:

אינו עילה בשם עלול כי הבחי' הזאת נחשבת לאפס ואין נגד בחי' אור א"ס הגדול כענין שרגא בטיהרא מאי אהני וז"ש בתיקונים כתר עילאה אע"ג דאיהו אור קדמון אור צח אור מצוחצח אוכם הוא קדם עילות העילות והכוונה באמרי כתר עילאה הוא כתר א"ק ולכן אמר עילאה שהוא הכתר היותר עליון שבכל הכתרים של כל הפרצופים כי הוא עלול הראשון וזהו דקאמר אע"ג דאיהו אור קדמון פירושו כי בחי' כתר א"ק ע"כ מושרש הוא בא"ס בין קודם אצילות הכתר הזה בין אחר אצילות הכתר הזה ולפ"ז נמצא שהוא אור קדמון ועכשיו במציאות הכתר הזה בפועל בבחי' עצמו הוא אור צח אור מצוחצח מ"מ אוכם הוא קדם עילות העילות ואינו מכונה בשם אור כלל נגד א"ס ית"ש כי שרגא בטיהרא מאי אהני וזהו שאמר אוכם הוא קדם עילות העילות כלומר שלא יכונה בשם איר כלל אבל לא יתכן לומר שהוא כאפס ואין המוחלט כי מ"ם יש לו מציאות חזק בפועל שאז נק' ומכינה בשכל עלול אלא שאינו נק' בשם אור כלל אלא אוכם הוא והנה יצאנו מן הענין הראשון שהתחלנו להסביר שאין הפרש בבחי' התכללות בחי' העלול בתוך העילה בין קודם אצילות העלול לאחר אצילות העלול כי הנה המצאה הפשוטה ההיא שהשיג ראובן במחשבתו ברורה אצלו ההשגה ההיא בהיותה מצויירת במחשבתו לבד כמו שהיא ברורה אצלי בהסבירו אותה אח"כ לשמעון כמו כן ממש הוא בחי' מציאות העלול בתוך העילה בין קודם מציאות העלול בין אחר מציאות העלול והנה עיקר הסבה של ידיעת שמעון את ההמצאה הפשוטה ההיא הנה עיקר הסיבה הוא הציור השכלי של ההמצאה הפשוטה ההיא בשכל ראובן כי אלו לא הי' מצוייר הציור ההוא במחשבת ראובן לא הי' שמעון יכול להשיגה כי אין מי שיסבירה לשמעון כן הדבר ממש בכתר א"ק הנאצל מסיבה הראשונה ובהרכח קודם