עמוד העבודה קלד

עד"ז נסביר בעלות ועלולים הרוחניים העליונים השכליים שכתבו המקובלים כל עילה מקפת את עלולה וכל עלול מוקף מעילתו וההקפה ההוא אינה הקפה גשמיות ח"ו כהקפת הקו הסובב את המרכז העגולה שהרי הם אינם גשמיים ואינם בעלי מקום ואינם תופסים שום מקום אבל ההקפה ההיא היא הקפה שכליית צוריית כמו שציירנו לעיל ששמעון מקיף את לוי וראובן מקיף את שמעון ולוי שאין ענינו שאחד מהם מקיף את חבירו הקפה גשמיית כ"א הקפה רוחניית ושכליית כן עד"ז בעלות ועלולים השכליים הנבדלים מחומר כמו שנאמר ששכל ראובן הוא עילת שכל שמעון ושכל שמעון הוא עילת שכל לוי ושכל לוי הוא עלול משכל שמעון כמו ששכל שמעון עלול הוא משכל ראובן ובדרך כזה תבין ג"כ היטיב מ"ש המקובלים שהאצילות הוא כמדליק נר מנר ואין הראשון חסר כלום כי הוא ממש כעין מה שהמשלנו בהשגת ראובן ושמעון ולוי כי אחר שהסביר ראובן לשמעון ההמצאות הפשוטות ושמעון השיג אותם בשכלו לא נאמר שהשגות הפשוטות ההם לא נשתרו חרותים וחקוקים בשכל ראובן כ"א בשכל שמעון זהו אנו רואים שבודאי אינו כן אלא ההשגות הפשוטות ההם ראובן משיג אותם לשחר השגת שמעון אותם כמו קודם השגת שמעון אותם והנה כמו שתצייר עד"מ אלף אנשים או מאה אלפים אנשים ובכל המאה אלפים אנשים אין מדרגת אחד מהם דומה למדרגת חבירו אלא אחד גדול מחבירו כמו שתאמר ראובן שמעון לוי יהודה וכו' כן תצייר בדעתך עד מאה אלפים אנשים וראובן גדול בשכל משמעון ושמעון מלוי ולוי מיהודה וכן כולם א"כ ראובן משיג וחובק וכולל ומקיף השגת כל המאה אלפים אנשים שתחתיו במדרגה ושמעון משיג ג"כ כל השגת האנשים שחחתיו חוץ מראובן שהוא למעלה ממנו במדרגה ולוי משיג ג"כ כל האנשים שתחתיו חוץ מראובן ושמעון כמו כן ממש תצייר בשכלך עילת ועלולים העליונים הרוחניים השכליים שכל עילה מקפת בהשגחה ובשכלה השגת ושכל העלול שלה הנאצל ממנה ומה שאפשר להעלול להשיג כל כך משפעת בו פילתו שפע וחיים הרוחניים שהשפע ההיא הוא ענין שכלי צוריי ומה שלא יוכל לסבול העלול לקבל זה נשאר בעילתו לבד וגם מה שהשפיע בעלול ג"כ נשאר בשלימותו בו כי הוא כנר מנר ולעולם א"א להיות מדרגות העלול דומה אל העילה אלא מוכרח שתרד מאת פני עילתה הרחק גדול מאוד להיות עיקר מציאותה נאצלת מהעילה לפיכך א"א להיות דומה לה ממש וזהו טבע אורות העליונים שכל אור שמאציל אור אחר א"א שתהיה התולדה דומה אל אביה בשום פנים והנה אותה הבחי' שאין העלול יכול לסבול ונשארה בהכרח בעילה זהו עצמו מציאות ומהות העילה ההוא ומציאות העלול שהוא בחי' קיר השכל שיכול לסבול העלול היא כלולה וחבוקה ודבוקה בעצמות העילה באחדות נערץ בכר והעלם גמור ולא בפועל כי כמעט אותה הבחי' המעוטה כשהיא חבוקה ודבוקה בתוך הבחי' הגדולה כמעט אינה נחשבת לכלום בערך בחי' הגדולה ההיא בחי' העילה כי שרגא בטיהרא מאי אהני אך אח"כ כשהעילה מאצלה את עלולה אז ניכר בחי' המעוטה ההיא שהיא בחי' העלול וכן ערך זה העלול שהיא עילה לעלול שתחתיו ג"כ כמו ערך העילה הראשננה לעילה השניה וכן נעלה מעלול לעילה ומעילה לעילה עד כי נעמוד בעלול הראשון מכל העלולים שהיא אד"ק שנאצל מא"ס עצמו שכל מה שהי' אד"ק הזה יכול לסבול השפיע בו הא"ס ואותה הבחי' נשארה בא"ס ג"כ כי הוא כמדליק נר מנר אלא שאותה הבחי' שהיא בחי' אד"ק היא בכח נמרץ והעלם גמור בא"ס כשלהבת הקשורה וגנוזה בגחלת ופעם אחד שמעתי שהאצילו' הוא מלשון אצלי ויתכן זה במ"ש כי העלול הוא. תמיד אצל העילה רצוני לומר כי בחי' העלול הוא. כולל וחביק בבחי' העילה ואין הפרש בין התכללות בחי' העלול בתוך העילה קודם אצילות העלול לאחר אצילות העלול כי כמו שהיתה בחי' העלול גנוזה בתוך העילה בכח והעלם נמרץ קודם מציאות העלול כמו כן בחי' העלול גניזה בתוך העילה בכת והעלם נמרץ אתר מציאת העלול ואין הפרש רק מציאות העלול בפועל כי בתחלה לא היתה נמצאת בחי' העלול בפועל רק בכח ועכשיו היא נמצאת בכח בתוך העילה ובפועל א לעילה שהיא מציאותה החזק וקודם צאת העלול לפועל מן הכח לא שייך אז לומר על בחי' העלול הזה שבכח העילה שם עלול כלל כי אז היה הכל בחי' עילה כי אז בחי' העלול. אדוקה ומיוחדת וחבוקה בכח העילה באחדות גמור כשלהבת הגנוזה בתוך הגחלת שלא יכונה אז השלהבת ההוא בשם שלהבת כי אז הוא שמה גחלת קודם שליבו בנחלת להוציא השלהבת ממנה חוצה לו ולאחר שליבו בגחלת ויצאו מקצת שלהבת לחוץ ומקצת שלהבת נשארה בכח והעלם נמרץ בגחלת הנה אותה בחי' שלהבת שיצאו לחוץ יכונה בשם שלהבת ומה שלא יצא לחוץ עדיין נקרא בשם גחלת. ואמשיל לך משל על זה שתבין היטיב שבענין בחי' העלול הגנוז בתוך העילה אין הפרש בהתכללות הבחי' הזאת בתוך העילה א קודם מציאות העלול בפועל לאחר מציאות העלול בפועל הנה בציור הנ"ל בג' אנשים ראובן ושמעון ולוי וראובן הזה השיג בשכלו ובמחשבתו המצאות עמוקות והמצאות פשוטות ולא הוציא אותם המחשבות מן הכח לפועל ע"י דיבור פה כ"א גנוזים במחשבתו בהעלם נמרץ בערך אחרים אבל בערך עצמו אין הפרש בין מה שבפח ובין מה שבפועל כי אצלו ברורה כ"כ ההשגה ההיא המצויירת במחשבתו לבד כמו שהיא ברורה אצלו לאחר שהוציאה לפועל ע"י דיבור פה והסבירה לשמעון השיגה גם שמעון ואצל שמעון ודאי יש הפרש גדול בין ערך שהיתה ההמצאה ההיא גנוזה במחשבתו