עמוד העבודה קכח

דבר לטעום להבחין טעמו אם הוא מתוק מאוד או מתוק מעט כמו כן האוכלים למעדנים שיתעדנו בטוב טעמן יאכלו בכוונת הלב ולא יחשבו שום מחשבה אחרת בשעת אכילתן אלא תוקעים כל מחשבתם ושמים את לבם לטעום טעם המאכל ההוא כדי שיתעדנו מהמאכל אבל מי שחושב מחשב' אחרת בשעת אכילתו אינו יכול להרגיש היטיב טוב טעמו של המאכל וכמעט אין הפרש אצלו בין מאכל המתוק מאוד למאכל שאינו מתוק כ"כ וכמו כן הדבר ממש בענין טעם מר של היסורין מי שחושב בשעת היסורין באיזה דבר אחר אינו מרגיש היטב מרירות היסורין כמו בשעת שינה שאינו מרגיש מרירות היסורין וכמו שהמשלנו לעיל במשל החילה המשכיל שמרוב כוספו לבריאות והשתקעות מחשבתו במה שיתרפא מחיליו אינו חושש למרירות הרפואה וכמו כן ממש בענין היסורין מי שמשקע מחשבתו בתכלית הטוב הנמשך מיסורין לא ירגיש מרירות היסורין כ"כ ומה גם שכתב החסיד בעל:

ראשית חכמה שראוי לכל אדם לקבל יסורין באהבה כדי לנקות השכינה מדיני' ויתרוקנו הדינים ממנה והוא יסבול בעדה בזכרו ובחשבו גודל אהבתה אותנו ולכן ראוי שנגמול טיב להשכינה לקבל עלינו דיניה ויומתק בפינו היסורין כדבש למתוק בחשבנו כי ע"י כן תתרוקן השכינה מדיניה ותהיה מלאה חסד ורחמים ויגל לבנו ע"ז שפעלנו פעולה עצומה ונוראה ואח"כ נתעדן בעבור זה עדון גדול בגן עדן ואף מי שהוא רשע עריץ ומקבל עונש רע ומר יותר מכל הרשעים שבגיהנם אעפ"כ טובה גדולה הם יסורי גיהנם אצלו נגד התענוג הנפלא שמגיע אליו אח"כ בגן עדן ובלתי יסורין הנ"ל לא היה יכול לקבל התענוג הרוחני ויבואר בדברינו מאמר רז"ל גדול השבח העולה מגיהנם יותר מהעולה בג"ע כי לאחר שיתמרקו ביסורי גיהנם יאמרו רבש"ע יפה דנת יפה חייבת ויפה תקנת גיהנם לרשעים וג"ע לצדיקים ונ"ל כי הנה ידוע שתענוג הרוחני לעוה"ב היא השגה עצומה ונפלאה אשר לא ישוער עתה בהיות נשמתינו מלובש בגופים אין אנו יכולין להשיג חלק אחד מאלף אלפי אלפים ורבי רבבות פעמים מהשגה העצומה והנפלאה העתידה להיות בג"ע מחמת שני טעמים אחד כי הנשמה משכלת דרך הגוף והוא מסך מבדיל בפני ההשגה ועוד אפי' אם תתפשט הנשמה מתוך הגוף עכ"ז היא מלוכלכת בטינופי וגלולו העונות ובשמרי החטאים לעתיד תתמרק ותזדכך בגיהנם זכוך עצום ותוכל לקבל השגות לנפלאות משא"כ קודם זה אינה מוכנת לקבל אע"פ שהקב"ה הטוב והמטיב היה רוצה להשפיע בה השגה עצומה מבלי קבלתה יסורין עצומים מ"מ היא אינה מוכנת לקבל והיסורין אינו בא מהקב"ה כ"א מהאדם שיש לו רוע הכנה לקבל וזה דומה לאיש אחד שיש לו בן קטן ומשתוקק מאוד להשפיע לו חכמה ותבונה והאיש ההוא הוא מסביר גדול בעל לשון למודים ומה יעשה אם יסביר לו איזה המצאה עמוקה כמה וכמה ימים לא יועיל בזה לבנו הקטן כלל ועיקר כיון שעדיין אין לו דעת ובינה להבין מה שהוא מסביר לו נמצא שודאי אין המניעה אצלו מצד האב אלא מצד הבן ובהכרח צריך האב להמתין כמה וכמה שנים עד שיגדל הבן וילטש שכלו ואז יוכל להסביר לו איזה המצאה עמוקה כמו כן הוא בנדון יסורי גיהנם כי רוע הכנתו של אדם שטינף את נפשו בעונות וחטאים גרם לו כל זה שלא יוכל לקבל השגות נפלאות ואין החסרון בא מצד הבורא כ"א מצדינו כמאמרינו ואתה צדיק על כל הבא עלינו כי אמת עשית ואנחנו הרשענו וכמאמר הכתוב אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו והנה ידוע שהאדם לא יוכל לידע ערך ושיעור מתיקות טעם דבש אם לא טעם טעם דבש מעולם ולכשיטעום פעם אחד טעם דבש יוכל לידע היטיב שיעור מתיקות הדבש כמה הוא ויוכל להבחין בין מחיקת שאר דברים ובין מתיקת הדבש לידע איזה דבר הוא יותר מתוק מחבירו אע"פ שטעם טעם דבש זה ימים כביר עכ"ז חקיק בזכרונו וידוע בשכלו ערך ושיעור מתיקות הדבש. והנה בדבש החיך טועם טעמו וכח המדמה שהוא כח הזוכר חוקק הטעם בשכלו ובזכרונו לידע מאז והלאה היטיב טעם דבש משא"כ מי שהוא משיג בשכלו איזה השכלה עמוקה ומתוקה הנה שם אין החיך טועם מתיקות השכל ההוא כי המתיקות ההוא הוא מתיקות רוחני ואין מ שג לחוש הטעם כ"א לשכל והנה השכל טועם מתיקות ההשכלה ההיא והשכל משים ג"כ בזכרונו מתיקות ההשכלה הזאת ויודע שיעור ערכה וטוב טעמה עד כי יוכל להבחין בין מתיקות ההשכלה ההיא ובין מתיקות השכלת זולתה איזה מתוק יותר זה או זה והנה קודם השכיל מתיקות ההשכלה ההיא לא יוכל לידע ולהשיג איכות מתיקותם ושיעור מתיקותה כלל ועיקר ולפי זה אין אנו יכולים לשער עתה מתיקת ההשגות העצומות שנשיג לעוה"ב אחר מירוק נשמותינו כי איך נוכל לידע איכות ומהות ההשגה ההיא קודם שטעמנו טוב טעמה אבל מחוייבים אנו להאמין כי טוב ה' לכל טוב ומטיב לרעים ולטובים אף לרשעים היותר עריצים אעפ"כ מטיב להם במירוק ההוא כדי שיוכלו אח"כ לקבל השגות עצומו' והיסורין של גיהנם אינם נחשבים ליסורין כלל נגד ההשגה הגדולה והנפלאה שמשיגים אחר המירוק בג"ע כמו שארז"ל כל מה דעבי' קב"ה לטב עביד ומריבה מדה טובה ממדת פורעניות ואם היה אדם יודע איכות ההשגה העצומה העתידה לבא בג"ע אחרי המירוק המוכרח בגיהנם היה מקבל על עצמו בשמחה רבה המירוק ההוא ועוד כהנה וכהנה כדי לבא אח"כ להשגה עצומה כזאת ולא היו נחשבים אצלו ליסורין כלל אך האדם אינו יכול לידע איכות ההשגה העתידה קודם שיטעום טעמה ומתיקותה ועתה בודאי אין יכול לטעום טעמה קודם המירוק