עמוד העבודה קכא

בהכרח א"כ מאחר שהאדם מעותד למות בהכרח א"כ בכל רגע ורגע הוא מת כי בכל רגע ורגע מתקרב למות והנה משעת לידתו מתחלת המיתה והולכת עד סוף ימי חייו ואז נגמרת המיתה והרי היא כמיתת ארוכה מתחלת משעת הלידה ונגמרת בשעת המיתה והנה אף שאדם היה חי תתק"ל שנה לא נקרא זמן חיותו של אדם רק אותו הזמן המועט שהיה חי קידם חטאו כי על אותו הזמן הי' צודק לומר על אדם הראשון שהיה תי ולא מת כי אז לא נגזר עליו עדיין המות ולא היה מעותד אז למיתה כיוון שלא חטא עדיין אבל לאחר שחטא נתעתד אז למות ע"כ תיכף לאחר החטא התחיל למות וזהו כי ביום אכלך ממנו מות תמות ר"ל תיכף שתאכל ממנו תתחיל למות ואפשר שלפ"ז כפל מות תמות מות הוא נאמר על המות הארוכה ותמות על סוף המיתה שהיא המיתה האמתיית

מז בעל שומר אמונים הביא בספרו מאמר הרמב"ן בפ' שמות שהעבר והעתיד כול' בבורא בהוה כי ההי' שלו לא עבר וההוה שלו אינה רגע והיהיה שלו אינו עתיד ביאור דבריו כי ההוה של כל הגשמיים שהם הווים ונפסדים אינו אלא רגע כי בעבור שהם מעותדים בהכרח להפסד לכן לא יצדק בו הוה זולת באותו רגע שעומד בו ובשעת הדיבור ע"ד משל כשאדם כותב יצדק לומר עליו שם כותב באותו רגע ממש שהוא כותב אבל אחר הרגע הראשון שוב לא יצדק לומר על כתיבתו ברגע הראשון שם כותב רק שם כתב לשון עבר כי הרגע ההיא כבר חלפה ועברה והרגע ההיא לא תחזור עוד לעולם כי הרגע שאחר הרגע הראשונה איננה חזרת רגע הראשונה אלא רגע אחרת חדשה וכן כל יום ויום היא מציאות זמן חדש כי היום של אתמול כבר חלף ועבר ולא יחזור עוד לעולם והנה נצייר עד"מ כשאדם פועל איזה פעולה גשמיית כמו מעשה אורג ביום ג' מימי השבוע הנה לא יכול עין הגשמי לראות ביום ב' האריגה המעותדת ביום ג' לעשות כי עדיין לא נעשתה וגם זמן של יום ג' אין עין הגשמי יכול לראות כי עדיין לא בא היום הג' לעולם אבל כשמגיע יום הג' ועשה אז מלאכת האריגה אז יוכל עין הגשמי לראות האריגה והאורג והזמן שהאריגה נעשית בו שהוא היום השלישי מימות השבוע ואחר יום ג' שהוא יום ד' שוב לא יוכל עין הגשמי לראות יום הג' כי כבר חלף ועבר אבל א"ס ית"ש משיג כל הדברים קידם היותם ואחר היותם כמו בשעת היותם כי כל המציאות המחודש מושכל בידיעתו ית' ואף הגלגלים הגשמים שהזמן נמשך מהם קודם היותם היו מושכלים בידיעתו כיון שיש לו יכולת לחדשם וא"כ הוא משכיל העבר והעתיד בין בחי' זמן העבר עצמו בין בבחי' בנעשה מזמן העבר כולם אצלו מושכלים בהוה בהשגת עצמותו שהיא תמידיית והיה מעולמי עולמים ולעולמי עולמים ומ"ש הרמב"ן שם בפ' שמות ולא עברו מימיו כלום וכן הא דאי' בגמ' דיבמות אלימא קב"ה מי איכא זקנה קמי' ביאור דבריהם כי מי שהוא מעותד להפסד בהכרח כל שעבר יום או יומים אצלו הרי נתקרב להפסידו והרי הוא עתה יותר זקן מאתמול כיון שמה שעבר כבר חלף הלך לו ולא יחזור עוד משא"כ א"ס ב"ה שהוא קדמון האמיתי המוחלט הבב"ת בכל הענינים בין בבחי' הזמן הוא בב"ת ובין בבחי' בהיקות אורו ועומק שכלו הוא בב"ת וכן בבחי' יכלתו וטובו וכן בכל שלמיותיו הוא בב"ת וא"כ האיך יצדק לומר שהוא זקן היום יותר מאתמול כיוין שהוא בב"ת בזמן א"כ אפי' אם נחשוב בדעתינו שיעור הזמן מהיום עד למפרע ולאה רעיונינו למצוא גבול ותכלית כי באמת הוא קדמון המוחלט שלא היה עת וזמן מעולמי עולמים שלא יהיה ח"ו במציאות וכן אם נרצה לחשוב בדעתינו שיעור הזמן מהיום ההוא שאנו עומדים בו והלאה ג"כ ילאה רעיונינו למצוא גבול ותכלית כי באמת הוא נצחי המוחלט שלא יהי' עת וזמן לעולם ולעולמי עולמים שלא יהי' ח"ו במציאות וא"כ איך נוכל לומר שהוייתו ית"ש נמשכת בזמן כי איך יצדק לומר שב"ת גדול יותר מבב"ת אלא ע"כ מוכרח אתה לומר שזמן העבר והעתיד כולם בבירא בהוה ולא עברו מימיו כלום כי אפי' הימים שעברו בעינינו בערך א"ס הם הווים ומוחלטים כיון שאינו מעותד להפסד לעולם ועד ומהאי טעמא הוא שקראו הפילוסופים לנמצאים הגשמיים הווים ונפסדים כי אפי' בשעת הוייתה הם נפסדים והולכים כי בכל רגע ורגע מתקרבים להפסדם האמיתי כמ"ש לעיל בסימן מ"ו ע"ש ולכן הוא נקרא חי וקיים לעולם ועד לפי שאינו מעותד להפסד ח"ו ולפיכך תמיד הוא קיים על ענין אחד ואינו משתנה לעולם ועד כי כל התוארים הם תוארים אמתיים בהיותם תוארים מוחלטים על כל פנים ר"ל מעולמי עולמים ולעולמי עולמים כמ"ש בס' מבחר מפנינים שספרו לחכם אחד על גבור גדול שמת ותמה החכם על לשון הסיפור איך יקרא גבור מי שהמית תלוי בצוארו ואע"פ שבהיותו בחיי' הי' גבור גדול מ"מ לא יצדק בו תואר גבור כיוון שיוכל להיות הגבירה נטלת ממנו אבל מי שאין הגבורה נטלית ממנו לעולם יקרא גבור בהחלט

מח ועתה נבא לתרץ קושית בעל יושר לבב שהבאתי בסימן כ"ה שהיא הטענה יותר חזקת אצלו ממ"ש האריז"ל וז"ל תוכל להבין סבה וטעם למה הוצרך הא"ס לצמצם את עצמו באמצע האור שלו כנז"ל שסילק האור הרב מן המקום ההוא לגמרי ואח"כ החזיר במדה ובמשקל דרך הקו ההוא והרי הי' יכול להניח אותה הבחי' של הקו ההוא במקומו ויסלק שאר האור כיון שהי' עתיד להחזירו באחרונה עכ"ל אשר לכאורה משמע שהצמצום הוא כפשוטו אבל תדע הענין כן הוא כי מ"ש האריז"ל ונשאר מקום פנוי באמצע אין הכוונה ממש פנוי בלי שום אור אלא הכוונה מאור הגדול הבב"ת נשאר המקום פנוי ונשאר הבחי' כלי של א"ק