תורת משה - אלשיך, בראשית נ:ד

וידבר וכו'. הנה ידענו מרז"ל (סוטה דף ל"ו) כי השביע פרעה את יוסף שלא יגלה שלא ידע ל' הקודש פן יעבירוהו ממלך ושעל ידי כן הודה פרעה שיקיים שבועות אביו פן יבטל גם הוא שבועות פרעה. ובזה נבא אל אומרו לאמר זה שלש רגלים והוא כי אמר יוסף אם אדבר ביני לבינו שאבי השביעני וכו' אם ימאן פרעה ויכריחנו לבטל שבועת אבי. ואגלה שאינו יודע לשון הקודש יחרפני שומע כי יחשבנו לכפוי טובה למי שגדלני. כי לא ידעו מענין שבועות אבי. ע"כ אדבר למי שידבר לבית פרעה שידברו למלך אבי השביעני וכו' באופן שיודע ענין שבועת אביו למדברים וגם לבית פרעה ואם פרעה ימאן ויגלה יוסף מה שלא ידע לשון הקודש לא יאשמוהו כי יש יודעים שהכריחוהו לבטל שבועת אביו. ויאמרו כי הדין עמו:

וזה מאמר הכתוב וידבר יוסף את מי שאל בית פרעה לאמר שדבר למי שאל בית פרעה ילכו לאמר להם דברו נא באזני פרעה לאמר שהוא דברים שבאזני פרעה יאות לאמר ולא בפני זולתו שהוא לאמר למלך ענין משכון שבידו שהוא שבועת פרעה כי אין לומר זה בהיות איש עם המלך ומה שיאמרו לו הוא אבי השביעני לאמר כלומר שאבי לא היה צריך להשביעני על קיום מצותו אך השביעני כדי לאמר לך שהשביעני למען תחוש פן אם תעבירני על שבועה זו גם אעבור את שלך ותהי מצותו הנה אנכי מת וכו' ועתה אעלה כו' ולא אחר זמן כי כן היה הצווי אז אמר עלה וקבור את כו' כאשר השביעך שאם לא על השבועה לא הרשיתיך: