תורת משה - אלשיך, בראשית נ:יא

וירא יושב כו'. קשה הנה האבל הוא לאבליו ואיך מיחסו למצרים. אך הנה האבל הוא על האובדים את השלם ולא על עצמו והנה האובדים אותו היה זרעו. וגם המצריים כי היתה ארצם מתברכת בזכותו. והנה יושב הארץ המה ראו כן תמהו בראותם האבל בגורן האטד בעבר הירדן ולא במקום המת שם. וגם במקום אטדים וקוצים שמורה רמז על כבדות האבל. על כן אמרו אבל כבד זה שעל כן הוא במקום גורן האטד ועל היותו רחוק ממצרים הוא כי המפסידים ומאבדים אותו הם מצרים ולא יוסף וזרעו כי שלמים הם. אך מצריים הם האובדים. וע"כ כל מה שמתרחק הצדיק מהם אפי' במדתו אבלם מתגדל לכן עשו האבל גם פה. והנה ארז"ל (ב"ר פ' ח') וכי יש גורן לאטד אלא שנעשו כגורן וכמה מלכים כו':

ובזה אפשר אמרו יושבי הארץ אין לנו להתאבל על סילוק הצדיק הזה כי הלא אם אבל כבד הוא. זה הוא למצרים שנפקד מהם. ולפי כבדותו להם תהיה שמחתנו כי לפי חסרונם יהיה יתרוננו אשר נתברך בזכותו כי בא בגבולנו ובמה שארז"ל (שם פרשה כ') שאחר כמה שנים ממעשה שכם. נתקבצו עם רב על יעקב ובניו והרג יעקב בהם הרג רב. בזה יתכן יאמר כי אמרו אם מצרים מתאבלים עליו. אין לנו להתאבל עמהם. כי אבל כבד הוא למצרים שהטיב להם. אך לא לנו. כי הרג בנו מכת חרב והרג ואבדן: