תורת משה - אלשיך, שמות לב:יח

ויהי כאשר קרב אל המחנה כו'. הורה כי אין האדם מתפעל אף אם ידע הרעה עד אם יראנה בעיניו וזהו כי הקב"ה הגיד למשה וגם הוא שמע ע"י יהושע ולא נגע עד לבו עד ראה את העגל ואז ויחר אפו כו' והוא מאמרנו על פסוקים (איוב ב׳:י״א) וישמעו שלשת רעי איוב כו' כי מתחל' עם היות ששמעו כל הרעה הזאת הבאה עליו לא דברו דבר אשר לא הוגד למו כאשר דקדקנו מרבוי האת והכל וייתור מלת זאת כי האת הוא על אבדן האתונות והבקר ואו' כל הוא על הגמלים ואו' הרעה. הוא על הצאן ואו' הזאת הוא על הבנים אשר הוא נגדו תמיד שנכוה בו יותר מהכל אמר הזאת כמראה אותה באצבע ועל השחין אשר היא עליו ממש אמר הבאה עליו ועכ"ז כי שמעו הכל לא עלה אל רוחם לבא לבכות ולקרוע מעיליהם ולזרוק עפר על ראשיהם ולשבת אתו לארץ ז' ימים וז' לילות רק לבא לנוד לו ולנחמו כאומרו (שם) ויועדו יחדו לבא לנוד לו כו' ולמה בבואם חרדו אתו את כל החרדות ההם:

אמנם הכתוב נתן טעם כי אינו מה שמתפעל האדם מראות עיניו דומה למה שיתפעל כאשר יסופר ומפי מגידי אמת וזה מאמר הכתובים הנה מתחלה וישמעו כו' וע"כ לפי שלא היתה רק שמיעה בלבד לא הספיק התפעלותם רק לבא לנוד לו ולנחמו אך אחרי כן וישאו עיניהם מרחוק ולא הכירוהו מרוב צוקה ואפילה מנודח כי אז נחרדו האנשים עד גדר שנשאו קולם ויבכו כו' ולמה היתה כל החרדה הזאת נוספת על מה שנדרו לעשות אלא הוי או' שהטעם הוא כי ראו כו' לו' כי מתחלה לא היתה רק שמיעה אך עתה מה שעשו כל החרדות האלה היה יען כי ראו כו' שע"י כן גדל ההתפעלות עד הגדר הזה. והוא מאמר התורה האלקי כי עם היות שכל אשר עשו את העגל בכל פרטי עבודתו מפי הגבורה שמעם משה עכ"ז לא התפעל לחרות אפו על הרעה הגדולה עד ראה בעיניו וז"א וירא את העגל כו' אז ויחר אף כו' וע"י כי וישבר כו':

עוד אפשר הורה כי כאשר עיקר עבודת שמים היא העשותה בשמחה ובטוב לבב שנא' (דברים כ״ח:מ״ז) תחת אשר לא עבדת כו' כן בעוברי רצונו ית' החוטא ומתעצב יש לו תקוה לשוב ליתקן אך השמח בעונו אבדה תקותו ח"ו ע"כ כאשר הוגד לו מפי הגבורה לא הוגד לו היותם שמחי' ובלתי מתחרטים על עונם וע"כ לא חרה אפו מאד אך בראות העגל ומחולות שהיו שמחים לאידם אז ויחר אפו כו' וישבר כו':