תורת משה - אלשיך, שמות לב:יז

וישמע יהושע קול העם ברעה כו'. הלא יקשה כי אחר שירד משה אל מקום שהיה בו יהושע מה שמע הוא שלא ישמע משה שיצטרך יהושע להודיע למשה שהיה שומע קול מלחמה ועוד אומר אח"כ ויאמר אין קול כו' למה חוזר ואומר ויאמר בתוך דברי יהושע עצמו:

אמנם הורה גדולת הבחנת משה על הבחנת יהושע כי הנה שמע יהושע קול תרועה והיה קול מצחקים שקמו לצחק העם אשר בחר אלקים חדשים שמחים לאיד ויהושע חשב שהיה קול מלחמה במחנה העברים מתגרת מקנאים עושי מלחמה על בני עולה אז ויאמר משה לא יתכן כי א"כ היה לא יבצר מא' משתים או הוא קול צהלת הנוצחים. או קול נאקת המנוצחים לחולשתם אין זה קול ענות גבורה של נוצחים ואין קול ענות חלושה של מנוצחים אך קול ענות וענוי האמת אנכי שומע:

וע"פ דרכו רמז מה שכתבנו מרז"ל בשערים שנחשבו ישראל כאונסים הדבור של אנכי ולא יהיה לך ושע"כ היה ראוי לתת כל איש נ' שקלים כאונס במקום מחצית השקל וזה רמז בסמיכות תיבה שאחריה באו' ענות אנכי שהוא דבור אנכי שהוא ראשון לכל הדברו' כי ענו ואנסו אותו כמפו' שם בס"ד ודרשי' סמוכי' עם שפשט הכ' אינו זז ממקומו:

או יאמר קול ענות אנכי שומע והוא כי יש שמחה תתייחס לשמחה ויש תתייחס לתוגה הכנעה לפי האמת וההיקש בהפכו ע"ד בנין נערים סתירה וסתירת זקנים בנין כן השמח שמחת שחוק וקלות ראש או על עבירה אשר עשה בה נחת רוח ליצרו הרע. אוי לו מיוצרו כי יהפוך לאבל מחולו ומאז היחל ברנה נפשו עליו תאבל כי מעתה יקד יקוד אש גפרית בחלקו בשר לו בגהינם והוא מאמרינו ע"פ (קהלת ז׳:ו׳) כי כקול הסירים תחת הסיר כו' כמבו' אצלנו בשער מעשה המעיל וזה יאמר קול ענות שהוא קול המורה שמחה והוא ענות את נפשם: