אלפי מנשה עה"ת סח

לו לאשה רומז על תורה שבע"פ דייקא. והנה באר שבע הוא בינה וכמ"ש בלק"ת מהאר"י ז"ל כאן בפרשתינו ומבינה דינין מתערין וכנודע וגם אנכי כבר כתבתי בספרי מטה מנשה בחידושי ליום א' דסוכות אשר באר שבע רומז על הדינים הבאים מאותיות מנצפ"ך עיי"ש בדברינו. וזהו שסמך ויצא יעקב וגו' ללו לאשה רמז שע"י לימוד תורה שבע"פ המרומז בתיבות לו לאשה וכנ"ל ויצא יעקב והוא האדם וכמ"ש האוה"ח לדרכו לקמן בפסוק ונברכו בך שכל הפרשה תרמוז ענין האדם עיי"ש מבאר שבע היינו מהשראות הדינים המרומזים בתיבות באר שבע וכנ"ל וילך חרנה היינו שילך ממנו החרון אף כי נמתקין הדינים

א"י על דרך הנ"ל ועל אופן אחר דהנה ידוע שע"י היראה ממתיקון את הדינים והגבורות כי ירא"ה גי' גבור"ה [עיין בס' אמרי נועם בפרשת שמות מ"ש בזה בפסוק וייטב אלקים למילדות] והנה אשה הוא יראה וכטעם אשה יראת ד' [עיין בזהר פקודי דף רל"ט ע"ב דאיתא שם ע"פ צו את אהרן ואת בניו לאמר לאמר דא אתתא דאקרי יראת ד' כתיב הכא לאמר וכתיב התם לאמר הן ישלח איש את אשתו וגם ל"ו לאש"ה ויצ"א יעק"ב בהתכוללם יחד בסוד הכולל עולה יה"א אד"ם יר"א שמו'ם. וזהו שסמך ויצא יעקב וגו' ללו לאשה רמז שע"י היראה ויצא יעקב מבאר שבט וילך חרנה היינו שיצא אדם מהשראות הדינים וילך ממנו החרון אף וכנ"ל כי ע"י היראה נמתקין הדינים וכנ"ל, וזהו נמי מה שהפסוק ויצא יעקב וגו' הוא פסוק יו"ד דהרי לכאורה הי' צריך להיות פסוק זה פסוק א' כיון שהוא התחלת הפרשה אבל לפי האמור ניחא כי זה רומז על יראה כי יו"ד הוא יראה וכנודע [עיין בספר עבודת ישראל בפרשת ראה בפסוק עשר תעשר]

א"י ע"ד הנ"ל ועל אופן אחר עפמ"ש בספר קה"י בהשמטות ערך אשה שהמתקת הפיר דינים הוא עם שם הוי' פ"ר הו"י' גו' אשים וז"ס אשה ריח ניחוח לד' שזה הוא נחת רוח לפניו כשממתיקין הפ"ר דינים ע"י שם הוי' עיי"ש וזהו הסמוכין לו לאשה ויצא יעקב וגו' כי אש"ה גי' פ"ר הויי' ועי"ז ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה היינו שיצא אדם מהשראות הדינים וילך ממנו החרון אף וכנ"ל כי נמתקין הדינים, וגם ל"ו לאש"ה ויצ"א יעק"ב בהתכוללם יחד בסוד הכולל עולה אש"ה רי"ח ניחו"ח לדי' רומז שזה הוא נחת רוח לפניו כשנמתקין הדינים מעל האדם וכדברי הקה"י הנ"ל

א"י מה שסמך ויצא יעקב ללו לאשה עפמ"ש בספר א"נ לפרש הפסוקים ויצא יעקב מבאר שבע וגו' ויפגע במקום ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו דהכוונה הוא על תיקון המחשבה ולטהר את המחשבה עיי"ש בדבריו וזהו שסמך ויצא יעקב ללו לאשה כי ל"ו לאש"ם ווצ"א יעק"ב עולה כתריא"ל והוא מלאך אכתרואל (כי אכתריאל נחשב בספרים בלי א' הראשינה וכמ"ש במגיע פ' פנחס אשר כמיס ר"ת כיתריאל מ"טט סינדל כי אכתריאל נחשב בלי א' הראשונה עיי"ש] ותיקון המחשבה של אדם הוא ע"ו אכתריאל שר הבריאה וכמ"ש ביל"ר בפרשת בראשית ד"ה אליעזר עבד אברהם בשם העשרה מאמרות עיי"ש (בילקיט ראובני שלפני דפוס ווארשא הוא בדף ס'] וכן כתב בפ' קה"י ערך אכתריאל בשם הכנפי יונה. ולפי דברי הא"נ הנ"ל ניחא נמי מה שהפסוק ויצא יעקב וגו' הוא פסוק יו"ד אף שהוא התחלת הפרשה כי יו"ד הוא המחשבה וכמ"ש רש"י ז"ל בפרשת בשלח בפסוק אז ישיר

ויפגע במקום וגו' הנה יציאת יעקב מבאר שבע ללכת לחרן לבית לבן הי' בשביל כתרין משיחין וכמו שאמר יעקב בצאתו מבית לבן עם לבן גרתי ואחר עד עתה ויהי לי שור וחמור ודרשו ז"ל במדרש ויהי לי שור זה משיח ב"י וחמור זה משיח ב"ד וגם יש לרמז לזה אשר ו"יצא י"עקב מ"באר ש"בט ו"ילך ח"רנה ר"ת משי"ח עם ב' ווי"ן כי ב' ווי"ן סם תרין משיחין וכמ"ש בתיקונים תיקון כ"ב ע"פ ובשלום תובלון אשר תרין ווי"ן הן תרין משיחין עיי"ש וכן הוא ג"כ ברע"מ פרשת משפטים דף קט"ו ע"א עיי"ש במ"ש הקם עם ו' עילאה משיח ראשון תקום עם ו' תנינא עיי"ש ברע"מ ובשביבי נגה שם עיי"ש [כ"כ ג"כ בספר א"נ אשר ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה ר"ת משוח עם ב' ווי"ן אך הוא כתב שהב' ווי"ן רומז על משיח ב"ו עיי"ש אולם באמת ב' ווי"ן הם תרין משיחין וכמ"ש בשם הת"ז והרע"מ] וזהו ויפגע במקום והוא מקום בית המקדש וכמו שפירשו רז"ל וגם פירשו ויפגע זו תפלה ולדרכינו הענין הוא שהתפלל במקום הביהמ"ק שיבואו הגואלים ויבנה בהמ"ק לעולמי עולמים. וגם מה שאמרו ז"ל שהתפלל יעקב שם אז תפלת ערבית יתכן ג"כ לדרכינו אחרי דשלשה תפלות שתיקנו האבות הם להגן מן הגליות ויעקב שתיקן תפילת ערבית הוא כנגד גאולה האחרונה מן גלות אדום וכמ"ש במג"ע בדרוש לפסח ובספר ילקוט חדש ערך גלות סי' מ"ז ע"ייש וכיון שיציאת יעקב מבאר שבע ללכת לחרן הי' בשביל