אלפי מנשה עה"ת סו

שמשה רבינו הי' כ"ג כל ימיו ולאו דוקא בז' ימי המלואים הי' משה כ"ג וכ"כ רש"י שם בדף ק"ב ע"א ד"ה וי"א עיי"ש ומפרש הגאון יעב"ץ בהגהותיו שם מדכתיב למשה הי' למנה דמשמע לשון חלוקה בשוה דכ"ג נוטל מחצה חלק בראש ע"כ דלא קאי רק על ז' ימי המלואים בלבד דבז' ימי המלואים אכתי לא הוי כהנים הדיוטים ומה חלוקה שייך בז' ימי המלואים אע"כ צ"ל שמשה הי' כהן לעולם ורמז לו הכתוב הזה שהוא יטיל לעולם חלקו בראש ככ"ג. ולפי"ז צ"ל דרב סובר כריב"ק דאמר זו פרישות בכורות דלפי"ז ל"ש לומר שהי' משה כ"ג רק בזי"מ כיון שלא התחילה הכהונה עד שמיני בו וכדתני בברייתא דעשר עטרות וא"כ בז' ימי המלואים ל"ש חלוקה בכהנים אבל לרבי דאמר זו פרישות נדב ואביהוא והבכורות פסקו מלעבוד בסיני כדאמר ר"ה והוא ודאי פליג אההיא ברייתא דעשר עטרות א"כ אין ראי' ממה דכתיב למשה הי' למנה שמשה הי' כ"ג כל ימיו די"ל דקאי רק על ימי המלואים דבז' ימי המלואים הי' משה רבינו כ"ג ואפ"ה שייך לשון חלוקה בכהנים כיון שכבר הי' כהנים מסיני זה תורף כוונת הגאון יעב"ץ בדבריו שם ולשונו היא משולל הבנה אולם כוונתו הוא כמו שכתבתי [וגם דבריו בהגהותיו שם בדף קט"ו ע"ב בפלוגתא דרבי וריב"ק המה מגומגמים וכבר כתבתי בזה במק"א]

ולפי זה א"ש ולא קשיא סוגי' דזבחים ומנחות להדדי דבמנחות שם דהקושיא ונילף מבמה גבי קמיצת זר יחזיר סובב על רב ורב סובר כריב"ק דקאמר דכהנים הנגשים אל ד' יתקדשו זו פרישות בכורות וכדברי הגאון יעב"ץ הנ"ל וא"כ לדידי' גם קודם שנבדל אהרן שהעבודה הי' בבכורות הי' צריכין כלי שרת וכנ"ל ע"כ שפיר פריך לדידי' דנילף מבמה והיינו מבמה קודם שנבדל אהרן שהעבודה הי' בבכורות והסוגי' דזבחים הנ"ל דקאמרינן שם דקמיצת זר תרד דאין למילף מבמה דאין קידוש בכלי שרת במנחה בבמה י"ל דסוגי' זו סוברת כרבי דאמר דכהנים הנגשים אל ד' יתקדשו זו פרישות נדב ואביהו והבכורות פסקו מלעבוד בסיני וא"כ לדידי' בזמן שהי' העבודה בבכורות לא הוצרוכו כלל כלי שרת וכנ"ל ע"כ שפיר קאמרינן שם דקמיצת זר תרד דאין למילף מבמה דאין קידוש בכלי שרת במנחה בבמה כיון דאפי' בבמה קודם שנבדל אהרן לא הי' צריך כלי שרת והבן היטב בכל זה

ודע שבגמרא זבחים דפוס ווילנא שנדפס שם נוסחאות רש"י כת"י ראיתי שם בדף ס"ח בהא דפריך לרב דאמר זר שמלק מטמא בבית הבליעה ונילף מבמה ופרש"י וז"ל ונילף מבמה נימא מליקת זר אם עלתה לא תרד שהרי הזר כשר בבמה שעבודתה בבכורות עכ"ל ומבואר שרש"י ז"ל מפרש שם כמו שמפרש בש"ס מנחות דף ו' הא דפריך לרב דאמר זר שקמץ יחזיר ונילף מבמה שפרש"י שזר כשר בבמה קודם שנתקדש אהרן שהעבודה בבכורות. ולפי"ז שוב נתחזק התירוץ הראשון שכתבתי לעיל על פרש"י מנחות והוא כראי מוצק כי בתירוץ זה נתיישב גם פרש"י זבחים כת"י הנ"ל ובהתירוץ הב' שהבאתי לעיל בשם הטה"ק על פרש"י מנחות הנ"ל לא נתיישב פרש"י זבחים כת"י הנ"ל וראיתי שם להרב המגי' נוסחאות רש"י כת"י שכתב על דברי רש"י כת"י הנ"ל וז"ל לכאורה צ"ע דהרי בבמת יחיד בשעת היתר הבמות כשר בכל אדם ולא בעי בכור ולא הי' עבודה בבכורות רק קודם הקמת המשכן עכ"ל ובחנם תמה כי אין כוונת רש"י בבמה בשעת היתר הבמות שלאחר הקמת המשכן אלא כוונת רש"י הוא בהבמות שהי' קודם הקמת המשכן קודם שנתקדש אהרן וכמו שמפרש רש"י במנחות דף ו' לכן שפיר כתב רש"י שעבודתה בבכורות ומעוני הרב המגי' נעלם אז פרש"י מנחות הנ"ל

ויצא ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה וסמוך לי' ויפגע במקום ופירשו רז"ל ויפגע הוא תפלה ונראה לרמז דהנה כתיב בפרשת משפטים ועבדתם את ד' אלקיכם וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך ועיין בספר מאור ושמש שמדייק שהפסוק מתחיל בלשון רבים ועבדתם וגו', וגמר אומר בלשון יחיד וברך את לחמך וגו' [כן מדייק ג"כ המהרש"א בח"א בברכות דף ל"ב ד"ה תורתן עיי"ש] וכתב שהתורה בא ללמדינו להתפלל בצבור ואם התפלל בצבור יהא מובטח שיהא לו פרנסה ברחבה ולא יהי' לו שום מחלה וזה פי' הפסוק ועבדתם את ד' אלקיכם וקאמר בלשון רבים ואיזה עבודה שבלב זו תפלה [כן הוא ג"כ בגמ' ב"ק דף צ"ב ע"ב ובב"מ דף ק"ז ע"ב ועבדתם את ד' אלקיכם זו ק"ש ותפלה] ואמר הכתוב אם תעבדו את ד' אלקיכם היינו להתפלל ביחד עם הצבור