אלפי מנשה עה"ת נה

כ"ק מרן אבי הרב הקדוש ז"ל ואמר דבאכילה ניחא מה שיש בו אותיות י"ה לפי מה דאיתא בסידור האר"י ז"ל בכוונת אכילה וכן הוא ג"כ בזה שאכילה הוא בסיד אבא ואימא האוכלים בסוד אכלו ריעים וזה היא שיש באכילה אותיות ו"ה בו אותיות י"ה הם או"א וזהו דקאמר יצחק צידה בה' יתירה כדי שתהא במלת צידה אותיות ו"ה שהם סוד האכילה בסיד אכלו ריעים שהן או"א והן איותיות י"ה

ואכתי צריך להבין מדוע בשאר עניני גשמיות והיינו שתיה ושינה יש בהן אותיות י"ה. ונ"ל לתת עוד טעם אחר למה דבעניני רוחניות יש בהן אותיות ו"ה ובעניני גשמיות יש בהן אותיות ו"ה ויהא ניחא גם מה שיש בשתיה ושינה אותיות י"ה דהנה ידוע שאותיות ו"ה מן השם נקראים נגלות וכמ"ש ו"הנגלות לנו היינו ו"ה נגלות ואותיות י"ה מן השם נקראים נסתרות. והנה בעניני רוחניות שהם תורה ומצות ועבודה והיינו תפלה דמיקרי עבודה הרי בשעה שאדם לומד תורה או שעושה מצוה או שמתפלל הרי העבדות השם הוא בהתגלות כי הוא גלוי וניכר לעין כל שהוא עובד את השי"ת בזה ע"כ יש בהן אותיות ו"ה מהשם שהם הנגלות משא"כ בענינו גשמיות הרי בהתגלות ליכא עבדות השם כי בהתגלות הרי הרואה יראה שהוא אוכל ושותה וישן למלאות תאותו אך באמת יראי השם מכיונין באכילתן ושתייתן ושינתן שיהם להם חיות וכח ללמוד תורה ולעבוד את השי"ת וכמבואר בש"ע או"ח סי' רל"א וכבר אמרתי אנכי רמז לזה ממה דכתיב זאת החיה אשר תאכלו ודקדקו רז"ל מדוע נקט חי' דוקא ולא בהמה ודרשו בזה מה שדרשו ולדעתי נראה עוד דלכך נקט החיה דוקא כי החיה הוא לשון חיות גם החי"ה גו' כ"ח והס"ת זא"ת החי"ה אש"ר תאכל"ו הוא תור"ה ומרמז הכתוב בזה שהאכילה תהא כדי שיהא לו חיות וכח ללמוד תורה ושתיה בכלל אכילה הוא וכן הוא הכוונה עם השינה וזה הוא הכוונה הפשטיות והבעלי מדע מכוונין עוד כוונות גדולות בשעת אכילה ושתיה ובשעה שהולכין לישן וא"כ העבדות השם באכילה ושתי' ושינה הוא צפון ונסתר ע"כ יש בהן אותיות י"ה מהשם שהם נסתרות

א"י מם דקאמר צידה בה' יתירה עפמ"ש בס' קה"י ערך אכילה בשם האר"י ז"ל בסוד האכילה שנמשך מאסי' ומהוו' דיודי"ן עיי"ש וזהו דקאמר וצא השדה וצודה לי צידה בה' יתירה כי וצ"א השדים וצוריה ל"ו ס"ת אהי"ה ועם האות ה' מתיבת צידיה ע"לה הו"י

א"י עפמ"ש במג"ע בפ' וישלח ד"ה בזוהר שיצחק רצה לתקן באכילה זו חטא אדם וחוה שאכלו מעץ הדעת וחטאו בראי' וכמ"ש ותרא האשה וגו' וכי תאוה היא לעינים ורצה יצחק לתקן ענין זה כי עבור זה ותכהין עיניו מראות באותו עץ שהי' נחמד למראה ותאוה לעינים עיי"ש ועיין גם במג"ע כאן בפרשה זו ד"ה ויהי כי זקן יצחק מ"ש שם בשם האר"י ז"ל אשר המ"ן הע"ץ גי' ב"פ עי"ן עיי"ש וזהו דקאמר צידה בה' יתירה כי וצוד"ה ל"ו ציד"ה בה' יתירה גי' המ"ן הע"ץ ובגי' ב"פ עי"ן ורמז יצחק בזה שריצה לתקן באכילה זו חטא אדם וחוה שחטאו בעינים באכילת עץ הדעת

א"י דהנה איתא במד"ר כאן דמה דקאמר יצחק לעשו שא נא כליך תליך קשתך וצא השדה הן הארבע גליות כליך זה בבל תליך זה מדי קשתך זה יון וצא השדה זה אדום עיי"ש וכוונת המדרש שיצחק רצה למסור לידי עשו כל הארבע גליות כ"כ בספר בני יששכר במאמרי חדשי כסלו טבת מאמר ד' סי' ק"ט וכ"כ במג"ע כאן בפרשה זו ד"ה ולפי שידע יצחק עיי"ש והנה איתא בפדר"א פרק מ"ח שהאותיות מנצפ"ך שנכפלו בתורה כולם בסוד הגאולה כ"ך בו נגאל אברהם אבינו מאור כשדים וכו' ציץ בו עתיד הקב"ה לגאול את ישראל שנאמר הנה איש צמח שמו ומתחתיו יצמח וכן הוא במדיר ובתנחומא פ' קרח ומפרש המת"כ שם איש צמח ומתחתיו יצמח הרי שני צדיקי"ן עיי"ש והנה בילקוט ראובני בפ' בא מביא בשם האר"י ז"ל שלעתיד בגאולה האחרונה יפתח הקב"ה את הס' סתומה של למרבה הישרה לגמרי באלכסון ויהיו שני דלתי"ן ד' של דוד ראשון ואחרון שהוא המשיח האחרון וכו' ומובא שם בשם ספר טוב הארץ שזה הסוד רזי לי רזי לי [כן הוא בפסוק ישעי' כ"ד מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק ואומר רזי לי רזי לי ועיין בש"ס סנהדרין דף ציד מה דאיתא שם לענין המ' של למרבה המשרה שהוא סתומה יצתה ב"ק ואמרה רזי לי רזי לי עיי"ש בגמ' וברש"י שם] כי ב"פ ח"י גי' דל"ת כמספר משי"ח ב"ן דויד שכל תאוה וחשקה על אות ס' של למרבה המשרה שיפתחו ויטשי שני דלתין וכו' לכשיפתחו שני דלתי"ן אז יסגרו מ' פתיחה של המ' פרצים חומת ירושלים הכתוב בנחמיה ויבא משיח בן דויד ויבנה ארץ הקדושה בימינו וכו' עיי"ש בדבריו והנה איתא במד"ר בפ' ויצא פרשה ע' אשר והיה הוא שיחתן של אבות ונטל הקב"ה ועשאן מפתח לגאולתן של ישראל שנאמר