אלפי מנשה עה"ת לד

שאאע"ה ישב באהל של תורה להמתיק את הדינים והגבורות ע"י התורה, וזהו והוא ישב פתח האהל היינו יושב באהל של תורה כי סתם אהל הוא אהל של תורה וכמו ויעקב איש תם יושב אהלים ופירשו רז"ל באהלים של תורה גם והוא יש"ב פתיח האה"ל עולה ששו"ם רבו"א רומז על התורה כי ששים רבוא אותיות יש בתורה גם פתח האהל ר"ל בהתחלה של אותיות אה"ל והוא אות א' וכמו שכתבנו לעיל בדיבור הקדום ואות א' רומז על לימוד התורה ועדה"כ ואאלפך חכמה וכ"כ בכלי יקר פ' ויקרא על הא' זעירא שבתיבת ויקרא עיי"ש וגם והו"א יש"ב פת"ח האה"ל כשנכללו בסוד הכולל עולה י"פ אלקי"ם והם כל כחות הדינים:

כחם היום רומז ג"כ על התגברות הדינים כי החום בא מצד הגבורות וכמ"ש בספר קה"י ערך חום בשם הזהר גם כחם היום הוא החמימות של השמש וכמאמרם ז"ל שהוציא הקב"ה חמה מנרתיקה וכו' גם השמש מיקרי יום וכמ"ש רש"י בע"ז דף ד' פ"א ד"ה היום בא והבעה"ט בפ' דברים ע"פ היום הזה אחל תת פחדך עיי"ש והשמש הוא מסטרא דגבורה וכמ"ש כצאת השמש בגבורתו וכ"כ במג"ע על ואתחנן אופן קע"ד גם היו"ם היינו ה"פ יום וה"פ יום עולה פ"ר והוא הפ"ר דינים ואאע"ה ישב באהל של תורה להמתיקן ע"י התורה וזהו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו ויש בזה דעות חלוקות בגמ' איתא שהן מיכאל גבריאל רפאל ובזהר איתא שהן אברהם יצחק יעקב ובמג"ע איתא שהן שריה אליהו נחמיה ונרמזים בר"ת ש"לשה א"נשים נ"צבים ולדרכינו אפשר לומר כי ע' פנים לתורה עפ"מ דאיתא בש"ס חולין דף צ"ב ע"פ ובגפן שלשה שריגים אלו שלשה שרי עכו"ם המלמדים זכות על ישראל בכל דור ודור ופירשיז"ל שרי עכו"ם מלאכים ה"נ י"ל ששלשה אנשים שראה אאע"ה הן שלשה שרי עכו"ם אלו המלמדים זכות על ישראל בכל דו"ד מאחר שישב אאע"ה באהל של תורה להמתיק את הדינים מעל ישראל ולהמשיך עליהם רחמים וכנ"ל ע"כ הראה לו הקב"ה שלשה שרי עכו"ם אלו להראות לו אשר גם מסטרא דשמאלא אומרים להיטב עם ישראל וע"כ נדמו לו המלאכים בדמות ערביים וכמאמרם ז"ל דכיון שהם היו הג' שרי עכו"ם הנ"ל ע"כ נדמו לו בדמות ערביים. וזהו שהאכיל אאע"ה להג' מלאכים ג' לשונות בחרדל וכמאמרם ז"ל בש"ס ב"מ דף פיו ע"ב כי ג"פ לשו"ן עם חרד"ל עולה מספר אלף ת' והוא מספר ה"פ פ"ר הבאים מה' אותיות מנצפ"ך וכל אחד הוא כלול מן האמשם אותיות וכן כתב במג"ע בפ' פנחס ע"פ השיב את חמתי אשר א"ת הוא אלף ת' ה' גבורות מנצפ"ך לפי שכל אחד כלול מחושבן עיי"ש וכן הוא בכוונת ברכת אתה גבור עיי"ש וזהו ג"כ מה שפירש"י ז"ל בב"מ שם אהא שאמרו שהאכיל אאע"ה להמלאכים ג' לשונות בחרדל וכתב רש"י ז"ל מעדן מלכים ושרים הוא עיי"ש כי מלך ושר היא דין וכנודע גם מעד"ן מלכי"ם ושרי"ם. עולה י"פ אלקי"ם והאכיל אאע"ה להמלאכים ג' לשונות בחרדל הרומזים על הדינים וכנ"ל רמז בזה לכלות את הדינים. והנה הילקוט ראובני בפ' בראשית מביא בשם סודי רזיא אשר מט"ט הוא כולל כל מלאכי רחמים שכן חנו"ך מט"ט עם הכולל גי' מלאכ"ו רחמי"ם וע"כ נקרא מט"ט שליח צבור כי צבו"ר גי' רחמי"ם עיי"ש. וזהו וירא אליו ד' באלני ממרא ודייקא שם הוי' כי שם הוי' הוא רחמים גמורים וכנודע ו'ד' עם אלנ"י ממר"א גי' חנו"ך מע"ט וחנו"ך מט"ט גי' מלאכיו רחמי"ם והוא שליח צבו"ר העולה רחמי"ם וכנ"ל והיינו שרמז לו הקב"ה מה על התבטלות הדינים והמשכות הרחמים

בזהר ריש פרשה זו מתחיל ר' חייא פתח הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצינו. וי"ל לדרכינו הנ"ל שייכת פסוק זה לכאן דהנה כתבנו בסמוך לפרש והוא ישב פתח האהל שאאע"ה ישב באהל של תורה ונ"ל כעת שישב באהל של תורה שלמד תורה שבע"פ כי לפי מה שכתבנו שאאע"ה רצה לבטל את הדינים ע"י לימוד התורה שע"י לימוד התורה ממתיקין את הדינים ונ"ל דמה שממתיקין את הדינים ע"י לימוד התורה עיקר הוא ע"י לימוד תורה שבע"פ כי תורה שבע"פ הוא מסטרא דגבורה וכמ"ש בזהר פנחס דף רנ"ז ובתיקונים תיקון כ"א עיי"ש וכיון שהתורה שבע"פ הוא מסטרא דגבורה ע"כ בלימוד תורה שבע"פ ממתיקין את הדינין והגבורות ושוב ראיתי בספר מאור ושמש בפ' בלק ובהיכל הברכה מש"ב הה"ק מקאמארנא זצ"ל בפ' וישב ע"פ ויאמר מה הערבון שכתבו ג"כ כן שעיקר המתקת הדינים הוא ע"י תורה שבע"פ עיי"ש ולפי"ז מה שכתבנו שאאע"ה ישב באהל של תורה לבטל את הדינים ע"י לימוד התורה צ"ל שישב באהל של תורה ולמד תורה שבע"פ וזהו יש לרמז והוא ישב פתח האהל פ"תח ה"אהל ר"ת פ"ה והיינו תורה שבע"פ. וגם לפי מה דנודע אשר מט"ט הוא יסוד תורה שבע"פ כי משנה הוא ביצירה ומע"ט הוא ביצירה ומט"ט הוא מארי דמשנה וכמ"ש