אלפי מנשה עה"ת טז

בפרשת שמות ובא"נ על מועדים ח"ג במאמריו עיו"כ מביא בשם הספרים הקדושים דע"י פגם הברית נופלים חיו אותיות התורה בין הקליפות ועיקר העלאות ניצוצות הוא להעלות אותיות התורה וע"י תורה ותפלה מעלין אותן עיי"ש ויש לרמז אשר נ"ח אי"ש צדי"ק תמי"ם הי"ה בדרתו"ו האלף מתיבת אי"ש בסוד אחד ואלף (וכנודע מהספרים שחושבים אות א' למספר אחד ואלף כטעם איכה ירדוף אחד אלף ועיין גם בספר' א"נ ח"ג במאמריו לפרשת שקלים סוד ה' ויש לרמז זאת בקרא שמביא בשם הספרים עוד טעם למה שחושבים אות א' למספר אחד ואלף עיי"ש] עולה ב' אלפים תש"ה והוא מספר תור"ה תפל"ה עם מספר כל הכ"ב אותיות התורה מן א' עד ת' העולים אלף תצ"ה ומספר השמות העולים פ"ד רומז שנח הי' צדיק תמים והעלה הנ"ק ואותיות התורה מבין הקליפות ותיקן הב' שמות הנ"ל ע"י תורה ותפלה

נח איש צדיק תמים הי' בדרתיו את האלקים התהלך נח. הנה א"א לאדם שיהא צדיק כ"א כשלומד תורה שבע"פ כי בלי לימוד תורה שבע"פ הרי איני יודע מה מותר לו ומה אסור לו וגם להשמר מפגם באות ברית קודש שהשומר אות ברית קודש מיקרי צדיק א"א בלי לימוד תשבע"פ וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בסוף הלכות איסורי ביאה שאין לך דבר בכל התורה שהוא קשה לרוב העולם לפרוש כמו עריות וביאות אסורות וכתב שם כמה גדרים וסייגים שצריך אדם לעשות לעצמו כדי להנצל ואחר כל הגדרים וסייגים כתב שם וז"ל גדולה יתירה אמרו מכל זאת יפנה עצמו ומחשבתו לדברי תורה וירחיב דעתו בחכמה שאין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב פנוי מן החכמה עיי"ש ועיין בס' נועם מגדים בפתיחות הספר שמביא דברי הרמב"ם אלו וכתב שלא הי' די לו להרמב"ם במה שכתב יפנה עצמו ומחשבתו לדברי תורה רק הוסיף לומר וירחיב דעתו בחכמה וכוונתו שצריך ללמוד בעיון רב כי הלומד בלי עיון הגם שטוב הוא להעביר מחשבות רעות עכ"ז אינו כמו המעמק ומעוון בעיון רב ועמוק בתורה ובהלכותי' ודיני' כי אז צריך לפשוט עצמו מכל וכל מעסק העולם ואז נמלט ונושע מכל הרהור עיי"ש בנועם. מגדים ולפי דבריו הרי מ"ש הרמב"ם ז"ל שיפנה עצמו ומחשבתו לדברי תורה וכו' כוונתו שיפנה עצמי לתורה שבע"פ שהרי כתב בכוונת הרמב"ם שצריך להעמיק בעיון רב בהלכותי' ודיני' והלכות ודינים הוא תורה שבע"פ וגם תשבע"פ א"א להבין על בוריו כ"א ע"י עיון רב וכנודע והנה שם אלקים הוא תורה שבע"פ וכדאיתא בתיקונים תיקון כ"א אורייתא דבע"פ אתקרי אלקים ובי' פתחת אורייתא בראשית ברא אלקים וכן היא ג"כ בזוהר תרומה דף קס"א ע"ב ובזוהר ואתחנן דף רס"ד ע"פ אתה הראת לדעת כי ד' הוא האלקים תורה שבכתב דא הוא דכתיב ד' תורה שבע"פ דא הוא דכתיב האלקים עיי"ש והנה רש"י ז"ל בריש פ' בחקותי כתב אם בחקותי תלכו שתהיו עמלים בתורה ועיין בס' דברי דוד שם מבטל טו"ז שכתב שרש"י ז"ל יליף זאת מלשון תלכו שפירושו עמל ויגיעה והוא בתורה שבע"פ כי לימוד תורה שבע"פ צריך עמל ויגיעה עיי"ש בדברי דוד דיה אם בחקותי תלכו ובד"ה ואם לא תשמעו עיי"ש [עיין גם בב"ח ובטו"ז באו"ח סי' מ"ז מ"ש שם בנוסח הברכה לעסוק בדברי תורה לעסוק דוקא הכוונה היא על תורה שבע"פ כו התורה שבע"פ צריך לעסוק ולעמול בה עיי"ש] וז"ש אח האלקים התהלך נח היינו שמפרש בזה הא דקאמר נח איש צדיק תמים הי' דהאיך הי' צדיק תמים כי למד תורה שבע"פ וזה מרומז בתיבת את האלקים התהלך נח כי א"ת הוא אותיות א' ת' והאות א' הוא לימוד ועדה"כ ואאלפך חכמה וכ"כ בכלי יקר בפ' ויקרא על הא' זעירא שבתיבת ויקרא והאות ת' ר"ת ת"ורה והאלקים הייני תשבע"פ כי אלקים הוא תורה שבע"פ וכנ"ל מהתיקונים והזהר והתהלך היינו שעמל בתורה שבע"פ כי הליכה היינו עמל ויגיעה וכנ"ל. וע"כ הר"ת ה"אלקים היתהלך נ"ח עולה ס' והוא ס' מסכתות. ועיין בבעה"ט שכתב האלקים התהל"ן ניח ס"ת חכם וזהו שנאמר ולוקח נפשות חכם עיי"ש ולדרכינו מה שנרמז חכם בס"ח האלקים התהלך נח זה רומז לדברינו דמה דקאמר את האלקים התהלך נח היינו שלמד תורה

הנה הפסוק אלה תולדות נח וגו' הוא פסוק ט' וגם הוא בפרק ו' והרי לכאורה הי' צריך להיות פסיק א' כיון שהוא התחלת הפרשה. וי"ל עפ"י מה שהבאתי לעיל בשם הספרים שפירשו אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היינו שלא פגם בברית קודש שהיא בחי' יסוד והנה כתב בספר קה"י ערך ט' בשם ע"ה שאות ט' היא בחי' יסוד הנקרא טוב וכ"כ בילקוט ראובני בפרשת יתרו בשם ספר התמונה שאות של יסוד הוא ט' היא ספירה התשיעית עיי"ש והנה כתב במג"ע בפרשתינו שמי שפוגם ח"ו בברית קודש פוגם בשם י"ה וזהו שבמבול גברו המים חמס עשרה אמה ששם של י"ה עשה