אלפי מנשה עה"ת קמז

ויש לומר עוד מה שנבקע הים ע"י שם וה"ו דהנה איתא במד"ר בפרשת וישב וז"ל בזכות עצמותיו של יוסף נקרע הים הה"ד הים ראה וינס בזכות ויעזוב בגדו בידה וינס עיי"ש וזה הוא נמי מה דאיתא במדרש הנ"ל הים ראה וינס מה ראה ראה ארונו של יוסף הכוונה היא בפשטא כיון דגבי יוסף כתיב וינס לכן הים כשראה ארונו של יוסף וינס. והנה מה דכתיב גבי יוסף וינס הרי כתיב שם וינס ויצא החוצה לפי"ז שפיר כתב הבעה"ט שנבקע הים ע"י שם וה"ו דייקא כי וה"ו ר"ת ו"ינס ויוצא החוצה

וראיתי בדן ידין מהקדוש מהר"ש מאוסטערפאלא על הקרניום במאמר ח' אות ח' שכתב שבשם הששי משם ע"ב שהיא לל"ה היוצא מפסוק ל"הודיע ליבני ה"אדם בו קרע את הים עיי"ש. ונ"ל לתת טעם מדוע דייקא ע"י השם לל"ה קרע את הים עפמ"ש לקמן בשם התיקונים תיקון כ"א שקו"ס רומז על התורה ימא דאורייתא ועיי"ש ג"כ מה שהבאתי בשם הכסא מלך על התיקונים מ"ש לפרש הפסוק ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים ומה שהבאתי בשם המג"ע עיי"ש והנה כתב המג"ע בפרשת שמות ד"ה בפירוש אשר משה הוא סוד תורה שבכתב והילל הוא סוד תורה שבע"פ הילל ר"ת ה"וא י"הי' ל"ך ל"פה עיי"ש והנה משה קרע את הים וכדאי' במדב"ר שהקב"ה כביכול נתן ידו על יד משה וכמ"ש בוקע ים לפני משה ומשה הוא סוד תורה שבכתב לכן קרע את הים עם השם לל"ה דייקא כי שם זה הוא הל"ל וכמ"ש הב"ש באע"ז בשמות אנשים אות ה' בשם האר"י זיל והלל הוא סוד תורה שבע"פ והיו שניהם יחדיו סוד תורה שבכתב וסוד תורה שבע"פ וקיים הוא ברזא דתורה וכנ"ל

ואגב ארשום הנה הב"ש שם מביא בשם האר"י ז"ל שהב' שמות מן ע"ב שמות הסמוכין זל"ז והם מה"ש לל"ה רומזים על משה ועל הלל השם מה"ש הוא משה והשם לל"ה הוא הל"ל עיי"ש והנה השם מה"ש הוא שם החמישי מע"ב שמות והשם לל"ה הוא שם הששי וכיון שהשם מה"ש הוא מש"ה ומשה הוא סוד תורה שבכתב ע"כ הוא שם החמישי כנגד חמשה חומשי תורה והשם לל"ה שהוא הל"ל והלל הוא סוד תורה שבע"פ ע"כ הוא שם הששי כנגד ששה סדרי משנה

במסורה ויאר את הלילה. ויאר ב' דין ואידך אל ד' ויאר לנו ונראה עפי"מ שאמרו ז"ל בש"ס חגיגה דף י"ב ובע"ז דף ג' כל העוסק בתורה בלילה הקב"ה מושך עליו חוט של חסד ביום שנאמר יומם יצוה ד' חסדו ומ"ט יומם יצוה ד' חסדו משום ובלילה שירו עמו. וכן איתא ג"כ בזהר בפרשת לך דף צ"ב ב"נ דקאים לאשתעשע באורייתא וכו' הקב"ה משיך עליו חוט של חסד דכתיב יומם יצוה ד' חסדו וכתב בספר הגהות מהרצ"א מהגה"צ מדינוב זצ"ל על הזהר שם וז"ל חוט של חסד היינו אות ו' אות חיים וזהו חסדיו חסד ו' חוט של חס"ד עכ"ל והנה מ"ש המהרצ"א שאות ו' הוא אות חיים כן איתא בזהר בכמה דוכתי ומהם בפרשת במדבר דף קכ"א ריש ע"א שאות ו' אילנא דחיי הוא עיי"ש והנה אות ו' מורה ג"כ על עשירות וכמבואר ברע"מ בפרשת תשא דף קפ"ז ע"ב דאיתא שם וז"ל ו' ממוצע בין שני ההי"ן וכו' העשיר לא ירבה דא עמודא דאמצעיתא לא ירבה על י' עיי"ש ועי' גם במג"ע בפרשת קדושים ד"ה לא תעשו עול במשפט שכתב שם וז"ל וכן בן זומא אמר ד' אותיות השם איזהו חכם לקביל י' איזהו גבור לקביל ה' ראשונה בינה איזהו עשיר לקביל ו' כי העשיר עלי' איתמר העשיר לא ירבה ממחצית השקל כדאיתא ברע"מ עיי"ש וכיון בזה לדברי הרמ"מ שהבאתי. נמצא שאות ו' הוא חיים ועשירות וא"כ לפי"ד המהרצ"א הנ"ל דחוט של חסד הוא אות ו' וזהו חסדיו חסד ו' הרי החוט של חסד שהוא אות ו' הוא חיים ועשירות וא"כ כוונת רז"ל הוא דמי שעוסק בתורה בלילה הקב"ה מושך עליו חוט של חסד ביום היינו שממשיך לו חיים ועשירות. ויש להביא גם סמוכין לזה מדברי הזהר בפרשת מקץ דף קצ"ד ע"ב דאיתא שם ע"פ רוצה ד' את יראיו את המיחלים לחסדו מאן אינון מיחלים לחסדו אומא אינון דמשתדלים באורייתא בלילה ואשתתפו בהדי שכינתא וכד אתי צפרא אינון מחכאן לחסדו והא אוקמוה בזמנא דבר נש אשתדל באורייתא בלילה חוטא דחסד אתמשיך עליו ביממא שנאמר יומם יצוה ד' חסדו ובלילה שירו עמי עיי"ש והנה כתיב ג"כ הנה עין ד' אל יראיו למוחלים לחסדו להציל ממות נפשם ולחיותם ברעב ולפי"ד הזהר הנ"ל שמפרש הפסוק רוצה ד' את יראיו את המיחלים לחסדו שהמה אינון דמשתדלים באורייתא בלילה שמחכין לחסדו שהקב"ה מושך עליהן חוט של חסד ביום א"כ מה דכתיב הנה עין ד' אל יראיו למוחלים לחסדו להציל ממות נפשם ולחיותם ברעב הכוונה הוא ג"כ שעין ד' הוא לאינון דמשתדלים באורייתא בלילה שהמה מיחלים לחסדו להציל ממות