אלפי מנשה עה"ת קמב

אך באמת קושית האוה"ח מהאי קרא למ"ד דאין מקבלין מאוה"ע אלא עולות ולא שלמים מעיקרא ליתא דהא קודם מ"ת כולהו ב"נ וכמ"ש רשיי זבחים הנ"ל ועד כאן לא קאמר התנא והוא ר"ט במנחות דף ע"ג דאין מקבלין מאוה"ט אלא עולות ולא שלמים אלא לאחר מ"ת וכמו דיליף לה ר"ע שם מקרא דכתיב אשר יקריבו לד' לעולה עיי"ש וזה הוא לאחר מ"ת אבל קודם מ"ת שפיר ס"ל לר"ע דמקבלין מאוה"ע אפי' שלמים כיון דקודם מ"ת כולהו ב"נ וס"ל ג"כ לר"ע כמ"ד בזבחים דף קט"ז הנ"ל דב"נ קודם מ"ת קרבו שלמים

מיהו קושית הגמרא זבחים הנ"ל מהאי קרא דויאמר משה גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות למ"ד דב"נ לא קרבו שלמים זה שפיר קשיא לפי פי' המדרש הנ"ל דכוונת הקרא דויאמר משה גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות הוא להקריב על שם פרעה ולפי מה שכתבנו דכוונת המדרש הוא דלאו דוקא עולות הוא להקריב על שם פרעה אלא גם זבחים הוא להקריב ע"ש פרעה

אך נ"ל בזה דהנה פלוגתייהו דר"א ור"י בר"ח דבזבחים דף קט"ז הנ"ל דפליגי אי ב"נ קרבו שלמים נמצא ג"כ במדרש רבה במקומות הרבה והוא בפרשת בראשית פרשה כ"ב ופרשה ל"ד ובפרשת צו פרשה ט' ובפרשת נשא פרשה י"ג ובשיר השירים פרשה ד' [בגמרא איתא קרבו שלמים וח"א לא קרבו שלמים ולא קא מפרש מי אמר הכי ומי אמר הכי ובמד"ר איתא ר"א אומר קרבו שלמים ור"י בר"ח אומר לא קרבו שלמים] ושם הותיב ר"א לר"י בריח דאמר דלא קרבו שלמים מקראי דפריך בגמרא זבחים שם ומהאי קרא דוואמר משה גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות דמקשה בגמרא לא מקשה במד"ר כלל וצריך להבין אמאי לא מקשה במד"ר גם הך קושיא ונ"ל דהגמרא והמדרש כל אחד ואחד אזיל לפי שיטתי' בפירושא דקרא דויאמר משה גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות דהגמרא דמפרש הקרא דויאמר משה גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות היינו להקריב בשביל ישראל וכפי' האוה"ח הנ"ל וכמו שכתבתי בסמוך והיינו שפרעה ימציא להם מתנה שיסתפקו ממנה לזבחיהם לד' וכמ"ש האוה"ח שם הנ"ל לכן שפיר הי' קשה להגמרא מהאי קרא למ"ד דב"נ לא קרבו שלמים דאמאי קאמר גם זבחים הלא זבחים שהוא שלמים לא קרבו לכן משני בגמרא דזבחים הוא לאכילה ועולות להקרבה. אבל המד"ר דמפרש הקרא דוואמר משה גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות היינו להקריב על שם פרעה לפי"ז שפיר לא קשה כלל מהאי קרא למ"ד דב"נ לא קרבו שלמים דהנה לפי פי' המדרש שמשה קאמר לפרעה שהוא יתן בידם זבחים ועולות להקריב על שם פרעה הרי קשה לכאורה כמו שהקשה האוה"ח הנ"ל דאיך שאל ישאל משה עבד ד' זבחי אלקים מאיש בזוי וטמא. אך הדבר ניחא עפמ"ש הרמב"ן בפרשתינו בהאי קרא דויאמר משה גם אתה תתן בידינו זבחים שלא אמר משה דבר זה ע"מ לעשות ולא עשה כן אבל הם דברי חיזוק ויאמר כי תכבד מאד יד די עליו ועל עמו עד כי גם זבחים ועולות וכל אשר לו יתן בעד נפשו ובאמת כי כאשר אמר להם פרעה וברכתם גם אותי הי' נותן ברצונו כל מקנהו לכפר עליו אבל לא עלה על דעת משה לעשות זבח רשעים תועבה כי ד' חפץ דכאו לא לכפר עליו רק להענישו ולנער אותו ואת כל חילו עיי"ש ברמב"ן ונ"ל דכן הוא ג"כ כוונת המדרש הנ"ל שמשה לא שאל מאת פרעה זבחי אלקים להקריב על שם פרעה אלא שמשה א"ל לפרעה שהוא מעצמו יתן בידם זבחים ועולות להקריב על שמו כדי לכפר על נפשו שלא להענישו ולהאבידו מן העולם ולפי"ז שפיר לא קשיא מהאי קרא למ"ד דב"נ לא קרבו שלמים אחרי דנהי דב"נ לא קרבו שלמים מ"מ פרעה כדי לכפר על נפשו ירצה ליתן בהמות גם להקריב שלמים אבל משה באמת לא יקריב אותם כי ב"נ לא קרבו שלמים ומה גם שלא יקריב אפי' עולות לכפר על פרעה. כי ד' חפץ דכאו ולהענישו ולנער אותו ואת כל חילו וכדברי הרמב"ן הנ"ל ולק"מ והבן

בפסוק כל בן נכר לא יאכל בו פרש"י ז"ל שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים ואחד נכרי ואחד ישראל מומר במשמע. ועיין בצדה לדרך שהקשה דבפרשת לך כתיב מכל בן נכר אשר לא מזרעך הוא וכן בפרשת אמור כתיב ומיד בן נכר לא תקריבו את לחם אלקיכם וגו' והתם אין פירושו שנתנכרו מעשיו וכו' אלא פירושו גוי גמור בנו של גוי ואמאי הכא מפרשינן בן נכר שנתנכרו מעשיו וכו' ומתרץ שקבלה היתה בידם שפירוש בן נכר האמור כאן אינו כמו בן נכר דעלמא עיי"ש והנה תירוצו הוא דוחק מאד. ולדעתי נראה דלעולם בן נכר משמע אחד נכרי ואחד ישראל מומר שנתנכרו מעשיו וכו' וכדמפרשינן הכא בן נכר לא יאכל בו ושאני התם בקראי דבפרשת לך ודבפרשת אמור דהתם יש הוכחה מהקראי גופייהו דמה דקאמר