אלפי מנשה עה"ת קלו

את זכר עמלק למספר תתקע"ד עיי"ש] רומז שימחה זכר עמלק ויהי' הגאולה שלימה

בא בא אל פרעה וגו'. איתא בזוה"ק בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו וגו' ר"י פתח אשרי העם יודעי תרועה ד' באור פניך יהלכון כמה אצטריכו בני נשא למהך באורחי דקב"ה ולמינטר פקודי דאורייתא וכו' עיי"ש וצריך להבין שייכות דברים אלו לכאן וכבר כ' בזה בספר נוע"מ ובס' א"נ וגם אנכי אענה חלקי דהנה כתבו בספרים שבמצרים הי' הדיבור של תורה בגלות וכשיצאו ממצרים לא הי' עוד הדיבור בגלות וע"כ נקרא החג פסח כי פס"ח הוא פ"ה ס"ח עכ"ד. והנה מה שהי' הדיבור של תורה בגלות במצרים הענין הוא לדעתי עפמ"ש בספר נועם מגדים בפרשת וישב בשם הזהר אשר גילוי הסודות ורזין דאורייתא אינן נמסרין רק לנטרי ברית והוא ז"ל הוסיף שם דגם לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא אינו יכול רק מי ששומר הברית עיי"ש ועיין גם בספר בנ"י במאמריו לחודש תשרי מאמר ד' סי' כ"ט שהוא ז"ל הוציא שם כן מדברי הח"ז דמאן דלא נטיר אות ברית א"א להשיג מושכלות בתורה ואפי' פשטיות התורה דהיינו לכווין הלכה לאמתה אינו יכול עיי"ש והנה ידוע שפרעה מנע את בניו מפרי' ורבי' וכמ"ש ז"ל וירא את ענינו זו פרישות דרך ארץ ועי"ז גרם להשפיע חלילה לחוץ למקום הקליפות ולכך שפיר כתבו בספרים שבמצרים הי' הדיבור של תורה בגלות

והנה ע"י שמירת שבת קודש מתקנין פגם אות ברית קודש וכמ"ש בס' ר"ח בשער הקדושה פי"ז ד"ה וכן מכלל תשובת העון הזה עיי"ש וגם בספרים כתבו רמז לזה אשר שב"ת עולה לשו"ן מעו"ר וגם אנכי אמרתי שזה סוד מה שדרשו רז"ל וביום השביעי שבת וינפש וי אבדה נפש ר"ל וביום השביעי היינו ביום השביעי שהוא שבת. שבת הוא. לשון חזרה מלשון וישובו המים והיינו ששב וחזר אל הקדושה וינפש וי אבדה נפש היינו הטיפין שאבדה בחי' צ"ע וירדו לבין הקליפות כי נפ"ש עולם צדי"ק יסו"ד עול"ם וכנודע. וא"כ מאחר שע"י כח מצות שבת מתקנין אות ברית ממילא ע"ו כח מצות שבת יכולין להשיג פשטיות התורה וסודות התורה. וזהו שכתב הבעה"ט בפרשת ויקהל הישב"ת וייאמ"ר ר"ת וס"ת תור"ה שעיקר לימוד התורה הוא ביום השבת עיי"ש וכן איתא ג"כ במדרשים והטעם הפשוט הוא כיון דביום השבת אין העם טרודין במלאכתם ובעסקם ע"כ יכולים ללמוד תורה בדעה צלולה ולפי האמור יש עוד טעם בנו אחרי דע"ו פגם הברית א"א להשיג לא סודות התורה ולא פשטיות התורה וכמ"ש בספר נוע"מ ובי"ו הנ"ל ובשבת שע"י מצות שבת מתקנין אות ברית קודש וכנ"ל וזהו הרמוז ה"שבית ו"יאמ"ר ר"ת וס"ת תור"ה שעיקר לימוד התורה הוא בשבת כי בשבת יוכל להשיג פשטיות התורה וסודות התורה

והנה מה שבכח מצות שבת מתקנין פגם הברית נ"ל הטעם עפמ"ש במג"פ פרשת נח אשר דור המבול שחטאו בעריות פגמו בשם י"ה יו"ד שבאיש וה' שבאשה ונשאר אש [כ"כ ג"כ בלק"ת סוף פרשת אחרי שפגם ג"ע הוא באו"א עילאה שהם ו"ה שבשם עי"ש] וזה שנדונו ברותחין וזה שגברו המים חמש עשרה אמה ששם של י"ה עשה משפט בדור המבול וזה בחזקי' שחטא בברית שלא נשא אשה וכו', וכשקיבל על עצמו לתקן שם י"ה שלקח אשה הוסיפו לו ט"ו שנים ודש חזקי"ה חזק י"ה עכ"ל ויוצא מדבריו שמי שפוגם באות ברית פוגם בשם י"ה ונשאר אש. ולפי"ז שפיר בכח מצות שבת מתקנין פגם זה כי שבת הוא סוד י"ה וכמ"ש בס' א"נ בפרשת שמות ועוד בהרבה מקומות בשם האר"י ז"ל. וז"ש האר"י ז"ל בכוונת רחיצה במים חמין בערב שבת לכווין סוד רשפי אש שלהבת יה דע"י שלהובא דאשא בכח שם י"ה במילואו ובהכאה מגרשין הקליפות עיי"ש בסידור ועיין גם בלק"ת בפרשת וירא בדרוש סוד עמון ומואב עיי"ש ולפי האמור מובן הענין כי עם א"ש שלהבת ו"ה מתקנין מה שנפגם ע"י פגם הברית השם י"ה יו"ד מאיש וה' מאשה ונשאר א"ש

והנה אקדים לך עוד הקדמה אחת והוא מה דנודע שהפוגם באות ברית נקרא רע ונופל לתשי"ו עצמות דקליפה שהן כמנין קר"ו במילואו קו"ף רי"ש יו"ד

ומעתה יתפרש הכתוב שלפנינו בא אל פרעה וגו' ודברי הזוה"ק הנ"ל כי פרע"ם הוא אותיות פ"ה ר"ע וכמ"ש בספרים ופ"ה גי' מיל"ה ורע הוא הפוגם באות ברית שנקרא רע וכנ"ל וקאמר בא אל