אלפי מנשה עה"ת קיט

קמ"ח וזהו חיי כי קמח הוא חיותו של אדם והתורה הוא חיותו של אדם וכמ"ש עץ חיים הוא למחזיקים בה וע"כ אליה"ו מלא"ך הברי"ת עולה תור"ה קמ"ח בהתכוללם יחד כי בשעת בר"מ מברכין את התינוק עם תורה ועם קמח וכנ"ל

האספו ואגידה לכם וגו' צריך להבין דמתחלה קאמר האספו ואח"כ קאמר בלשון קיבוץ הקבצו וגם כשאמר הקבצו קאמר ב"פ שמעו ושמעו בני יעקב ושמעו אל ישראל אביכם וגם קאמר שם יעקב ושם ישראל, ועיין בספר כלי יקר שמפרש הא דקאמר האספו הקבצו דמתחלה כשרצה לגלות את הקץ קאמר לשון אסיפה וכשהרגיש שנסתם ממנו הקץ חזר מלשון אסיפה וקאמר הקבצו עיי"ש בטעמו ומפרש שם ג"כ מה דקאמר ושמעו בני יעקב ושמעו אל ישראל אביכם עיי"ש אמנם לא ניחא דבריו לפמ"ש הבעה"ט דבזה דקאמר הקבצו וגו' אז רצה לגלות את הקץ עיי"ש בבעה"ט. ולדעתי נ"ל בזה דמתחלה כשאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים בזה גילה להם הגליות וכן מורה פשטא לישנא דקרא אשר יקרא אתכם היינו פורעניות וכמ"ש מקרה אחד לצדיק ולרשע לטוב לטהור וגו' והתם הפירוש הוא מקרה על ענין פרעניות וכמ"ש רש"י ז"ל שם כן הכא אשר יקרא אתכם יאמר על פרעניות והיינו הגליות וע"כ הר"ת יקרא אתכם באחרית הימים הם ר"ת "איכה "ישבה בדד העיר ולכך קאמר האספו כי על גלות שייך לשון אסיפה וכדאיתא במדר"ת פ' תזריע אין אסוף אסיפם אלא גלות שנאמר אסוף אאסוף יעקב כלך עיי"ש [עיין בפי' הרד"ק בפסוק זה והוא במיכה בי] ובזה שאמר הקבצו וגו' אז רצה לגלות את הקץ ע"כ קאמר הקבצו שהוא מלשון קיבוץ גליות וכמ"ש ושב וקבצך מכל העמים וגו' וכן נמצא עוד בהרבה מקראות דכתיב לשון קיבוץ על עת הגאולה וע"כ כשאמר הקבצו שרצה לגלות את הקץ קאמר ב"פ שמעו כי ב"פ שמעו גי' הק"ם ע"ל משי"ח אלקיו יעק"ב [ש"ב קפיטיל כ"ג] עם הכולל. וזהו שהוזכר שם יעקב ושם ישראל כי ב' שמות אלו יעק"ב ישרא"ל עולים מספר השמות של משיח המוזכרים בש"ס סנהדרין דף צ"ח ע"ב והן שיל"ה ינו"ן חנינ"ה מנח"ם וכמ"ש במק"א והוא לקמן בפ' בלק עיי"ש בדברינו גור ארי' יהודה מטרף בני עלית. הנה גלות אדום נצמח מההתאבקות השר של עשו עם יעקב שנגע בכף ירך יעקב והוא יוצאי ירכו שיהיו משעובדים תחת ידי אדום וכדאיתא בזהר פנחס דף רמ"ג ובזהר חדש סוף פרשת נח והנה כתבתי במק"א [והוא לעיל בפרשת וישלח] שזהו שאמרו ז"ל ויאבק איש עמו שהעלו אבק ברגליהם היינו שהעלו את גלות אדום כי אבק הוא עפר וגם רש"י ז"ל בפרשת וישלח כתב לשון שהיו מעלים עפר ברגליהם וגלות אדום הוא כנגד יסוד עפר וכמ"ש במג"ע בפרשת במדבר שהד' גליות הם כנגד ד' יסודות אמר"ע וגלות אדום הוא עפר עיי"ש וברגליהם דייקא כי גלות אדום הוא כנגד הרגלים וכמ"ש האר"י דל בלק"ת פרשת שמות. והנה משיח בן דוד דאתי מיהודה הוא יבא לגאלינו מן גלות אדום. וזהו גור אריה יהודה מטרף בני עלית. גו"ר ארי"ה גי' משי"ח ב"ן דו"ד וכמ"ש במג"ע על ואתחנן אופן רנ"ב. מטר"ף בנ"י גי' אב"ק עם רגליה"ם הרומז על גלות אדום וכנ"ל ור"ל מטרף בני עלית היינו שתסלק ותעבור גלות אדום. וע"כ הס"ת מטריף בנ"י טלי"ת גי' גלו"ת אדו"ם והר"ת מטרף "בני "עלית גי' יב"ק והגאולה העתידה תהי' בכח שם יב"ק וכמ"ש בספר א"נ בפרשה זו ד"ה א"י האספו עיי"ש

ואגב ארשום כאן מה שצ"ע אצלי דברי המג"ע על ואתחנן שם שכתב שם וז"ל ואראה את הארץ הוא סוד משיח בן דוד ר"ל כשתמלא אותיות אר"ץ כזה אל"ף רי"ש צד"י הנעלם עולה משי"ח ב"ן דו"ד וכו' ההר הטוב הזה והלבנון הוא משיח בן יוסף שנקרא מנח"ם בגי' לבנו"ן אשר עליהם אמר יעקב גור אריה יהודה גו"ר אריה בגי' משי"ח ב"ן דו"ד "מטרף "בני "עלית ר"ת "מנחם "בן "עמיאל שהוא משיח בן יוסף עכ"ד עיי"ש ודבריו צ"ע דבכל הספרים כתבו דמשיח בן דוד הוא מנחם בן עמיאל ומשיח בן יוסף הוא נחמיה בן חושיאל וכן מצאתי ראיתי בזהר פ' שלח דף קע"ג ריש ע"ב דאיתא שם דמנחם בן עמיאל הוא משיח ב"ד עיי"ש וכן ראיתי במג"ע בכמה מקומות שכתב שמשיח בן יוסף הוא נחמיה בן חושיאל וארשום כאן רק שני מקומות. והוא במג"ע פ' וישב ד"ה אלה תולדות יעקב יוסף ובפרשת מטות ד"ה ויקרא לה נבח עיי"ש וצ"ע. ובזה צ"ע אצלי גם דברי הפדר"א פרק י"ט שכתב שם וז"ל ותרם כראם קרני מה ראם קרנותיו גבוהות מכל בהמה והוא מנגח לימינו ולשמאלו כך מנחם בן עמיאל בן יוסף קרנותיו גבוהות ועליו אמר משה בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו ועליו יתיצבו מלכים להרגו וכו' עיי"ש וגם דבריו צ"ע כנ"ל דהלא מנחם בן עמיאל הוא משיח ב"ד ומשיח בן יוסף הוא נחמיה בן חושיאל אך בדברי הפדר"א נוכל לומר שט"ס הוא וצ"ל נחמיה בן חושיאל במקום מנחם בן עמיאל אבל בדברי המנ"ט ואתחנן הנ"ל א"א לומר דט"ס הוא דהא מבואר