אלפי מנשה עה"ת קיז

ל"ב נו"ר ופירשו בספרים שאות א' היוא ציור יו"י ובהתחלק הוא"ו האמצעי נעשה י"ו למעלה ו"ו למטה והיא מספר ל"ב ובהכאה יו"פ ו"ו עולה נו"ר עיי"ש ועיון גם במג"ע בפרשת ויקרא סוף אופן פ"א עיי"ש

וגם מ"ש רש"י דיא שביקש לגלות את הקץ לבניו ונסתם ממנו. דלכאורה אינו מובן דאיך מוכח מהסתימה בהפסוק ויחי יעקב שביקש לגלות את הקץ ונסתם ממנו ועיין בשפ"ח מ"ש בזה ולדעתי נראה שזה מוכח ג"כ מהסמוכין מאד ויחי יעקב ויש כאן סתימה כי הר"ת "מאד "ויחי "ועקב הם למפרע יו"ם והגאולה מיקרי יום וכמ"ש המהרש"א בח"א בשבת דף קי"ז ובסנהדרין דף צ"ח וכן מפרש רש"י ז"ל בתהלים הפסוק לך יום אף לך לילה לך יום יום גאולתן של ישראל עיי"ש והס"ת מא"ד ויח"ו יעק"ב הם למפרע בי"ד וזה רומז על תרין משיחין וכמ"ש בס' קה"י בהשמטות ערך משיח ע"פ ובני ישראל יוצאים ביד רמה אשר בי"ד ר"ת "בן יוסף ידוד רומז על תרין משיחין עיי"ש ועיי"ש שכתב עוד אשר ביד רומז על משיח בן יוסף כי משיח ב"י אחיזתו ביד ועיקר עלי' צריך להיות למשיח בן יוסף שהוא סוד הוד שבו עיקר הגלות בסוד דוה הוד וז"ש ביד רמה כאשר יתרומם בחי' י"ד אז יהי' יציאת ישראל עיי"ש ולדעתי נראה אשר ביד רומז גם על משיח בן דוד כי יד גי' דו"ד וגם בי"ד ר"ת "דוד "בן "ישי והוא סוד משיח בן דוד. והאותיות האמצעים מתיבות מא"ד ויח"י וטק"ב והם אות א' מתיבת מא"ד והאותיות ו' ח' מתיבת ויח"ו והאותיות ע' ק' מתיבת יעק"ב עולים מספר קפ"ט ועה"כ הוא ק"ץ. נמצא שמרומז בתיבות מא"ד ויח"ו יעק"ב קץ הגאולה וביאת משיחין לכך שפיר דרשינן הסתימה בתיבות מאד ויחי יעקב שרצה יעקב לגלות את הקץ לבניו ונסתם ממנו

מו"ח ז"ל בספרו עטרת ישועה כתב וז"ל א"י לדברי רש"י ז"ל למה פרשה זו סתומה כיון שנפטר יעקב נסתמו עיניהם של ישראל מצרת השעבוד י"ל כי פרשה זו סמוך לימי חנוכה והנה ע"י מצות נ"ח נפתחו עיניהם של ישראל כי אין לנו רשות להשתמש בהן אלא לראותן בלבד וגם היא מרומז על אורו של מלך המשיח שיגאלינו משעבוד הגליות וזה שמסיים פרשת ויגש בקפיטל מ"ז ונמשך ד' פסוקים מן קפיטל מ"ז אל פרשת ויחי ואח"כ מתחיל קפיטל מ"ח ואלו הד' פסוקים הה פסוק כ"ח כ"ט ל' ל"א עולה קי"ח מספר כה"ן גדו"ל שנעשה הנס על ידו בפך שמן של חניכה שהי' מונח בחותמו של כ"ג וע"כ הם מן קפיטל מ"ז העולה הויו' אה"י' ראשית יחוד א' מן ג' יחודין דנ"ח כנודע והוא על רמז הנ"ל עכ"ד. ולדעתי נ"ל לרמז סוד חנוכה במה שסמך ויחי יעקב לתיבת מאד ועל אופן אחר דהנה איתא בכוונת לכוין בשעת הדלקת נ"ח לשמות הוי' אהי' הוי' אלקים הוי' אדני העולים מספר נ"ר וגם צריכין לכווין אותם במילואם והיינו ע"ב קס"א ס"ג אלקי"ם מ"ה אדנ"י עולים מספר תצ"ב וכנודע [עיין בס' א"נ ח"ב במאמריו לשבת חנוכה ע"פ אם תשוב משבת רגליך שמביא כן בשם הספרים] והנה להדלי"ק נ"ר חנוכ"ה עם השמות הפשוטים העולים נ"ר ועם השמות במילואם העולים תצ"ב עולים מספר אלף ר"ס והוא מספר מא"ד ויחי"ו יעק"ב האלף בסוף אלף. ויש לרמז זאת גם בפסוק ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה כי ויח"ו יעק"ב באר"ץ מצרו"ם י"ז שנ"ה עולה ג"כ להדל"ק נ"ר חנוכ"ה עם השמות הנ"ל בהתכוללם יחד וישתחו ישראל על ראש המטה. הנה איתא בזהר פרשת פקודי דף ר"נ ע"ב וז"ל עירו"ה קיימא לסטר דרום ודא קיימא לאשגחא לכל אינון דמנחמו למסכנא וכו' ולאינון דעבדי חסד עם מתים ואיהו קיימא קיומא דאמת והאי אתמנא לאדכורא לי' לעילא ולאחזקא דיוקני' לעילא לאעלא לי' לעלמא דאתי עיי"ש והנה איתא בש"ס ברכות דף ה' ע"ב תניא אבא בנימין אומר על שני דברים הייתי מצטער כל ימי וכו' ועל מיטתו שתהא נתונה בין צפון לדרום והנה בגמרא שם משמע דזה הוא דוקא כשאשתו עמו אמנם בש"ע או"ח סי' ג' סעיף ו' איתא דנכון הוא להזהר אפי' כשאין אשתו עמו שתהא מטתו בין צפון לדרום עיי"ש בש"ע וכבר האריכו בזה האחרונים. והנה רש"י ז"ל מפרש בין צפון לדרום ראשה ומרגלותי' זה לצפון וזה לדרום עיי"ש [הזהר מפרש על דרך אחר ועיין במג"א סי' ג' סק"ז ובשו"ת שב יעקב סי' ג' ובברכי יוסף] ולא ביאר אם הראש לצד צפון והרגלים לצד דרום או להיפך וגם הפוסקים לא ביארו זאת. ונ"ל דצריך להיות הראש לצד דרום והרגלים לצד צפון אחרי שהראש הוא כנגד התורה וכדאיתא במד"ר בפרשת במדבר פרשה ב' שהתורה נקראת ראש עיי"ש והרגלים הם כנגד הפרנסה ועשירות וכמ"ש ואת כל היקום אשר ברגליהם ודרשו רז"ל זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו והנה התורה נמשכת מצד דרום והפרנסה והעשירות נמשך מצד צפון וכמו שאמרו ז"ל הרוצה להחכים ידרים והרוצה להעשיר יצפון ע"כ שפיר צריך להיות הראש שהוא כנגד התורה לצד דרום והרגלים שהן כנגד הפרנסה לצד צפון [שוב ראיתי במעדני יו"ט על הרא"ש בברכות שם שכתב שהראש