אלפי מנשה עה"ת קט

קדמ"א עולה מספר קמ"ה והוא ר"ת "התנערי "מעפר "קומי [ישעי' נ"ב] ואזל"א גי' גאול"ה וא"כ קדמא ואזלא רביעי רימז טל הגאולה מן גלות האחרון שהוא גלות רביעי

א"י ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדני ידבר נא עבדך דבר באזני אדני ובמד"ר ידבר נא עבדך דבר איר ירמי' בר שמעי' דבר אני מוציא מבפנים ומכניס דבר בנא ומכלה אתכם עכ"ל המדרש. ודברי המדרש אלו הם נפלאים ומכוסים מאוד ועיין במפרשים מ"ש לפרש כוונת המדרש. ולדעתו נ"ל בכוונת המדרש דהנה האר"י ז"ל בלק"ת בפרשת בשלח כתב וז"ל וידעת כי עיקר שם אדני דן ובא א' דאהי' בתחילתו ויו"ד בסופו למתק אותיות דן שבאמצע וז"ש הגוי אשר יעבודו דן אנכי ולהיות שהי' במצרים נגוף ורפוא נגוף למצרים ורפוא לישראל לכן אמר משה שלח נא ביד תשלח ר"ל שיכנסו מלת נ"א בי"ד עכ"ל וביאור כוונתו בזה שכתב שיכנסו מלת נ"א בי"ד היינו שישתתף הדל"ת בנו"ן ויעשה ד"ן ויהא נגוף למצרים וישתתף האלף ביו"ד שהוא רחמים ויהא רפוא לישראל וכ"כ בפי' קינת סתרים ממהר"א גלאנטי על מגלת איכה קפיטיל ב' ד"ה קונו במר ואמר וכו' הי' אדני כאויב עיי"ש וכן מביא ג"כ הילקוט ראובני בפרשת שמות בשם מדרש. והנה הבאתי לעיל שהשם אדני הוא בחי' דבר ד' כי אדנ"י ר"ת ידבר יד' יאשר נאמן וכתבתי שבשם יהודה יש בו אותיות הוי' עם אות ד' והאות ד' הוא ר"ת ידבר והוא צירוף דב"ר די' והוא בחי' אדני וזהו ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדני ר"ל שיש בי בחי' אדני כי יהודיה הוא צירוף דב"ר די' והוא בחי' אדני. ולדרכינו כאן הכוונה הוא בזה שאמר בי אדני והזכיר שם אדני כסדרן רומז על המתקת הדינים כי אותיות א"י ממתיקין את אותיות ד"ן שבאמצע וע"ז קאמר המדרש הנ"ל ידבר נא עבדך דבר שאמר יהודה דבר אני מוציא מבפנים פי' שיוצא מלת דבר שאמר בין מלת עבדך ובין מלת באזני ומכניס דבר בנא פי' שיאמר מלת דבר אחר מלת נא והיינו שיאמר בי אדני ידבר נא דבר עבדך ויהי' הצירוף הר"ת ממלות "אדני "ידבר "נא ידבר א"י בפ"ע שהוא רחמים ונ"ד שהוא ד"ן בפ"ע ויהי' רפוא לישראל ונגיף למצרים וכמ"ש הלק"ת הנ"ל לפרש שלח נא ביד תשלח ועי"ז מכלה אותן והבן

ויאמר אליהם אל תרגזו בדרך. איתא במד"ר שאמר להם יוסף אל תפסומו פסיעה גסה ואל תעמדו עצמיכם מדברי תורה והכניסו חמה לעיר [כן הוא ג"כ בש"ס תענית דף יו"ד אלא שם איתא דקאמר להם אל תתעסקו בדבר הלכה והתוס' שם כתבו שיש מדרש אל תפסיקו מדבר הלכה] הנה מה שציוה להם יוסף על ג' דברים אלו דייקא הטעם הפשוט הוא כיון שיוסף הזהיר אותם למהר הליכתן וכמו שאמר להם מהרו ועלו אל אבי וגו' הלכך הוצרך להזהיר אותם דמ"מ אל יפסיעו פסיעה גסה ואל יעמדו מד"ת. ויכניסו חמה לעיר וכ"כ המהרש"א בח"א בפ"ק דתענית לתרץ בזה מה שלא ציום אותם יעקב על זה עיי"ש. ולדעתי י"ל עוד מדוע הזהיר אותם יוסף על ג' דברים אלו דייקא וגם מדוע דייקא יוסף הזהיר אותם על זה ולא יעקב בהקדם לפרש הך דהכניסו חמה לעיר מהו הכוונה בזה. הנה כן איתא ג"כ בש"ס תענית דף יו"ד אל תרגזו בדרך במתניתא תנו שאמר להם יוסף הכניסו חמה לעיר וקא מפרש לה בגמרא כדר"י אמר רב לעולם יצא אדם בכי טוב ויכנס בכי טוב שנאמר הבוקר אור והאנשים שלחו ופירש"י הכניסו חמה לעיר כשאתם לנין ושוכבים בדרך בעיירות הכניסו חמה לעיר בעוד שהחמה זורחת עיי"ש ויש לדקדק אמאי נקטו רק הכניסו חמה לעיר ולא נקטו נמי יציאה חמה מן העיר וכמו דאמר ר"י א"ר לעולם יצא אדם בכי טוב ויכנס בכי טוב ה"נ הו"ל למיתני שאמר להם יוסף הוציאו חמה מן העיר והכניסו חמה לעיר ומה גם דהרי ר"י א"ר נקט היציאה ברישא ויליף היציאה מקרא דהבוקר אור והאנשים שלחו. והכניסה בכי טוב נראה שיליף לה רק מסברא מדהיציאה צריך להיות בכי טוב וכדכתיב בקרא הבוקר אור והאנשים שלחו ממילא ה"ה הכניסה צריך להיות בכ"ט וכ"כ רש"י ז"ל וא"כ אמאי לא תני אל תרגזו בדרך שאמר להם יוסף עיקר על היציאה שיצאו חמה מן העיר והיינו כשיצאו בדרך מן עיירות יצאו בשעה שהחמה זורחת וכמ"ש הבוקר אור והאנשים שלחו וכבר עמד בזה המהרש"א בח"א ועיי"ש מ"ש בזה ולפענ"ד נראה ליישב זאת בדרך רמז דהנה יש לדקדק עוד על הלשון דקאמר ר"י א"ר לעולה יצא אדם בכי טוב ויכנס בכי טוב מהו לשון בכי טוב דהול"ל לעולם יצא אדם באור היום הגם דמה דקאמר לשון בכי טוב זה הוא משום דכתיב וירא אלקים את האיר כי טוב וכן פירש"י ז"ל שם אולם מלבד דאין זה מספיק דהלא בכל הנבראים בששת ימי בראשית כתיב וירא אלקים כי טוב ולאו גבי אור בלבד כתוב כי טוב ועוד דמ"מ הול"ל בפשיטא לעולם יצא אדם באור היום ואמאי קאמר בכי טוב דייקא. ונ"ל דמה דקאמר לשון בכי טוב. יש בזה עוד דברים פנימים והוא עפמ"ש בס' נועם מגדים בפרשת מסעי בשם