אהבת איתן נב

אבל העומד לעבד דינו כמעובר כו' ע"ש. מש"ה מוכרח להפרידו מקלף אבל הכא הרי איתא בשבת דף ק"ח ע"א כותבין תפילין ע"ג עור של עוף טהור כו' עוד שם מהו לכתוב תפילין ע"ג עור של דג טהור כו' ע"ש ועיי' שבת דף קט"ו ע"ב תוד"ה מגילה כתבו דס"ת בעי ספר ולא שאר ספרים אפי' אין כתובים על ספר מצילין אותן בדליקה מפני אזכרות שכתוב בה משא"כ מגילה כו' ע"ש וכ"ש דמטמא את הידים:

מ"ו הרי הם אומרים עצמות חמור טהורים ועצמות יוחנן כה"ג טמאים. הקשה הרא"ש הא עצמות מת מדאורייתא טמאים ולמה לא השיב להם מעור האדם שטהר ד"ת, כדאיתא בחולין דף קכ"ב א' ויש ליישב ע"פ הגמ' נדה דף נ"ה ע"א דילפי' טומאות הפורשות מן המת דכתיב או בעצם אדם. אדם דומיא דעצם שנברא עמו ואין גזעו מחליף ויש שם ב' לשונות אי עור גזעו מחליף או לא ללישנא קמא גזעו מחליף ול"ב סבר דעיר אין ג"מ וכתב שם ערוך לנר משום שנעשה מקומו צלקת מש"ה מיקרי אין ג"מ לל"ב ול"ק סבר דמיקרי ג"מ או שהחילוק הוא בין נפשט כולו למקצתו ל"ק סבר דמיקרי ג"מ משום דבמקצתו ג"מ ול"ב סבר דמיקרי אין ג"מ משום דבכולי' אין נ"מ כו' ע"ש. וכיון דכולהו מעצם ילפי' מש"ה השיב להם שהם אומרים עצמות יוחנן כ"ג טמאים פי' שאומרים כל הפורש מן. המת מטמא כמו עצמות דנברא עמו ואין ג"מ. א"כ לפ"ז למה עור אדם טמא הא עור ג"מ. לפ"ז שפיר מרומז בדבריו טומאת העור דלפי דבריהם דכל דהוי דומיא דעצמות טמאים א"כ אמאי גזרו טומאה על העור וכ"ה מצאתי ראיה לדברי בתוס' חולין ד' קכ"ב א' ד"ה עור אדם טהור משום דלא הוי דומיא דעצם אדם דעיר גזמ"ח ע"כ ואיכא שם חד לישנא דסבר דעור אדם טמא מה"ת כ"ז שלא עיבדו וכתבו תוס' שם ד"ה אבל משום דחשיב עור אין גזמ"ח לפי שנעשה מקומו צלקת ע"כ. לפ"ז הני תרי לישני דנדה כהני תרי לישני דחולין ולפ"ז יש ליישב קושית הרא"ש דעור האדם יש לו טומאה מה"ת בשלא עיבדו אין תימה כ"כ אם הוסיפו חכמים טומאה אפי' כשעיבדו אבל עצם לא כתיב באוריי' שיטמא עצם כשעורה במשא ורובע עצמות יטמא באהל רק מגע כתיב מיהו בשר המת דמטמא במשא א"ש דאתי בק"ו מנבילה אבל עצם דטהור בנבילה למה יטמא במשא במת ועיי' מ"ש תוי"ט כלים פ"א מ"ה ד"ה מטמא במגע ומשא. ועיי' נזיר דף נ"ד א' כתיב בעצם זה עצם כשעורה בחלל זה אבר הנחלץ מן החי כו' ורבי יוחנן אמר לך כו' אם אינו ענין למגע תניהו ענין למשא:

עוד יש לומר דה"פ. הם אומרים עצמות חמור טהורים אע"פ שעצמות יוחנן טמאים מה"ת ולא הי' להם לדרוש גבי נבילה מנבלתה ולא בעצמות וגידין כו' אדרבה כ"ש דטמאים עצמות נבילה מקו"ח דעצמות אדם וכמו שאין אנו יודעי' טעם בזה כך אין אנו יודעי' טעם טומאת כ"ק כמ"ש התפא"י כאן אות ל"ח כפי' הגמ' פסחים דף מ"ט ע"ב שאסור ללמוד תורה בפני ע"ה כו' פי' שאסור לגלות לו טעמי המצות כו' ע"ש. הנה רש"י ומהרש"א שם פירשו לפי שמביישו כו' ע"ש:

מ''ח וכשלקה מהו אומר ה' הצדיק. פי' הרע"ב כדי לסיים בדבר טוב משום אל תעמוד כתב תוי"ט ד"ה וכשלקה דבשילהי פיאה מסיים כי השחד יעור אבל תני וגו' כונתו הוי גומר עד שלא תעמוד בד"ר דבתר הך קרא שמיך צדק צדק תרדוף למען תחי' כו' לולא דבריהם הקדושים הייתי אומר דכונת התנא להורות כי פרעה גופי' הקדים שם הוי ב"ה שאמר ה' הצדיק תחילה ואח"כ אני ועמי. א"כ מה דכתיב ויאמר פרעה מי ה'. אינו העדר הכבוד כי בעודו בתוקפו ועזותו ורשעתו לפי דעתו נאה להקדים שמו לשם השי"ת כי אמר יאור לי. ואני עשיתי את עצמי. אבל מזה רואים אנו גודל מפלתו כמ"ש במשלי לפני שבר גאון וע"ד הסיום של מס' פיאה לא ידעתי איך שייך בזה אל תעמוד בדבר רע. כי השוחד יעור עיני חכמים כו' הוי כמו פורעניות של רשעים ועובדי כומ"ז. אבל כאן כתב המיי' בפיה"מ שאינו מאושר שיחתום מסכת מן המסכתות בהכחשת כופר לגבורה ע"כ ולפי הגירסא שלפנינו שם בפיאה הוא פסוק בס' שמות סי' כ"ג פ"ח ודן בדין שלא להניח המוקדם ולהביא מש' דגרים סימן ט"ז פי"ט. א"כ האי וגו' לא יסוב לפסוק צ"צ תרדוף, אדרבא אם הי' התנא מכוין לפסוק זה הי' מאחר הבבא דוכן דיין שדן ד"א לאמיתו כו' לאחרונה דהא עלה מייתי הקרא צ"צ תרדוף כו' ע"ש והגר"א ז"ל בש"א שם באמת הגירסא במשנה בסופה דמתני' בכדי לסיים בדבר טוב שם צ"ל פסוק צ"צ תרדוף שהוא לראייה על דיין שדן ד"א כו' והניח הפסוק לאחרונה בכדי שלא לסיים בפסוק מפורש כו' אבל לא משום שלא לסיים בפסוק ושוחד לא תקח

מסכת עוקצין

פרק א מ"א תוי"ט ד"ה ומצטרף הביא דברי התוס' חולין דף קי"ח א' ד"ה שומר כו' ע"ש וכתב תוח"ד בזה"ל ול"נ למסקנא שם דעיקר קרא איירי בהכנסת הטומאה א"כ הוצאה כש"כ גבי יד וה"ה שומר ניחא בהכי ע"כ. הנה לפי הס"ד שם הוי סבר דאית לן תרי קראי ביד חד להכנסה וחד להוצאה והקשו תוס' נימא דשומר מצטרף רק להוצאה ולא להכנסה אבל לענין קבלת טומאה בלא צירוף או להוציא טומאה ידעי' שומר במכ"ש מיד. א"כ מאי עדיפותא דמסקנא דאמרי' עיקר קרא בהכנסה כו' דידעי' בשומר תרוייהו במכ"ש אכתי תיקשי צירוף מנ"ל דהא צירוף ליתי' ביד: מ"ה תוי"ט ד"ה ומטמא בשל קטנות כתב ע"ד רע"ב שפי' משום שומר דמסייעא לי' הגמ' חולין דף קי"ט ע"א דמייתי להך מתני' לאותובי למ"ד אין שומר לפחות מכפול כו' ע"ש. יש לתמוה שהרי הגמ' מסיק שם בקולחא ומשום יד הגם דלר' יוחנן דקיי"ל כותי' ל"צ לאוקמי הכי והמיי' פסק בה' ט"א פ"ד שיש שומר לפחות מכפול אבל שם ע"ב מוקי ליה נמי הכי דלא נפשוט מנה דב' שומרים מצטרפין והמיי' שם ה"ג פסק דלא מצטרפי א"כ מוכרח לאוקמי משום יד וכמ"ש תוס' שם ד"ה שומר דמתני' ניחא טפי לאוקמי משום יד כו' ע"ש. ומוכרח מזה מאתחלתא דמתני' כל ידות האוכלין שכסתן כו' ע"ש גם בתוד"ה ה"נ דאשמועינן הגם שאין כזית במקום אחד אלא כאן גרגיר כו' ע"ש. ומה שהוכיח התוי"ט מדקתני בכולהו טמא ולא קתני מצטרף כו' לפע"ד לאו ראיי' היא שהרי לקמן בפ"ב מ"א ר"י אומר כ"ז שהיא לפני התגר טמאה והטעם משום שומר כמ"ש המיי' בפיה"מ הרע"ב ע"ש ואפ"ה קתני טמאה וכן עוד בפ"א מ"ד ר"י מטמא בכולן ומטהר בקולתי כו' ע"ש בתוי"ט ד"ה ר"י כתב דחלפית תרדין מצטרפין מפני שנאכל עמהם כו' ע"ש מיהו לשון הרע"ב הכא צ"ע שכתב וז"ל דשומר הוא מפני שהן דקין ואין יכול לנקרן כו' וניחא לי' שיהיו באותן שרביטין כדי שיוכל למשמשן ולטלטלן באותו שרביט ע"כ. דהגמ' בחולין דף קי"ט כדמוקי לי' בקולחא ומשום יד אמר מאי במישמישן בתשמישן פירש"י שנוח לו לאחוז בקלח ולטלטלן כו' ע"ש. אבל למאי דקיימי' השתא משום שמר מאי האי שכתב רע"ב ולטלטלן באותו שרביט. וע"ש בתוד"ה שומר אוכל שחלקו כתבו שאין הכרח לאוקמי מתני' משום יד דאיכא לאוקמי בשומר ומיירי שיש באוכל כביצה בלא השרביטין והם רק מכניסי' ומוציאי' ולא מצטרפי' כו' ובאמת בהרע"ב יש לפרש הכי שהרי הזכיר שומר ולא הזכיר צירוף. מיהו מסיימי שם התוס' דניחא טפי לאוקמי מתני' משום יד כו' עיין שם. והרי הרע"ב אינו אומר כן רק משום שומר

פרק ב מ"א זיתים שכבשן בטרפיהן טהורים לפי שלא כבשן אלא למראה. כשות של קישות והנץ שלה טהורה ר"י אומר כ"ז שהיא לפני התגר טמאה ע"כ הקשה הר"ש לפי הטעם דרישא מה מועיל לפני התגר שהטעם הוא שנראים הקישואים יפים כאילו מחדש נתלשו כו' עוד יש להקשות מ"ש דברישא מפרש הטעם למה טהורה ולא מפרש בסיפא והנה ז"ל המיי' בפיה"מ ע"ד ר"י לפי שהן כמין שומר להן כיון שהיא תשמור עליו ענין שיקפצו בנ"א על קנייתו בהן כו' ומתורץ קושית הר"ש דברישא שכבש הזיתים עם העלים לא למוכרם נכבשו רק כי כל אדם רוצה שיהי' מאכלו בריאה. יפה תואר ומראה למען תשבע עינו ממנו בטרם יאכלנו. ומש"ה לא חשיבי העלין שימר כי הנאה מועטת היא משא"כ לפני התגר כי היכי דליקפצי עלי' זביני זוהי הנאה גדולה והוי שומר. מיהו ברישא אי לאו ה"ט דכבשן למראה הוי אמינא דחשיבי אוכל ע"י הכבישה שכבשן עם הזיתים ואחשבינהו דעדיפי משימר. לזה אמר שלא כבשן אלא למראה. ובהכי א"ש מה דלא מפרש טעם בסיפא שלא עשה שום מעשה בקושואין:

מ"ב תוי"ט ד"ה עצם כתב שלא הי' להם לרע"ב ור"ש לכתוב כזית בשר דהא דתנן רפ"ט דחולין עור שיש עליו כזית בשר היינו משום דטומאת נבילה ליתא בפחות מכזית כו' ע"כ ע"ש בחולין ד' קכ"ד לא משום טומאת נבילות נגעו בה אלא משום ביטול בפחות מכזית בטל לגבי עור אבל כזית אי פלטתו חיה לא בטיל ואם פלטתו שכין אפי' יותר מכזית בטיל אם הי' מרודד ע"ש בפירש"י ריש ע"ב ד"ה במרודד. ויש לתמוה על התוי"ט שלא הזכיר זה:

מ"ד תוי"ט ד"ה הפנימית. המיי' בפיה"מ והרע"ב כתבו אין הלכה כר"י אבל המיי' בחיבורו ה' ט"א פ"ה פסק כר"י והכי מסתברא והא דתני בלשון פלוגתא נמצאים הרבה כן ולא פליגי כו' והתוח"ד כתב משום דהגמ' חולין דף קי"ט ע"ב פריך ממילתיה דר"י וכ"כ הכ"מ ע"כ. הביא בסתם ובכ"מ שם הם ב' תירוצים אי משום דסובר המיי' דלא פליג כמ"ש תוי"ט אי משום דסתמא דגמ' פריך ממילתי' כו' ע"ש אבל על הגמ' גופה קשיא לי למה לא הביא מהמוקדם משנה ג' הנץ של רימון לא מצטרף לפי שאין שומר ע"ג שומר כמ"ש רש"י חולין ד' קי"ח ע"ב וכ"כ רע"ב כאן ע"ש. ועדיפא נמי מדהיא סתמא וזה דוחק לומר דמשום הא גופה מייתי לה הגמ' בכדי שנדע דהלכה כר"י דבהך מילתא דחיצונה אפי' שלימה לא מיצטרפא פשיטא דהלכתא כותי' מכח סתם משנה דלעיל. ומזה פריך הגמ' אכתא לא ידענא דהלכתא כותי' בפנימית דאפי' קדירה מצטרפת וכן באמצעית יש חילוק בין שלימה לקדירה. וביותר יש לתמוה על הגמ' הנ"ל דלפמ"ש הרע"ב כאן לית טעמי' דר"י בחיצונה משום שומר ע"ג שומר רק משום שהיא קליפה דקה נופלת מאלי' כשממשמשין בבצל כו' ע"ש, אבל במ"ג בנץ ש"ר ליכא טעמא אחרינא רק משום אין שומר עג"ש וה"נ אשכחן שם דף קי"ט א' דמייתי מתני' דפ"א דמסכתין מ"ה ראב"ע מטהר בשל פול ומטמא בשל קטניות מפני שהוא רוצה במישמושן הגם דלית הלכתא כותי' כמ"ש רע"ב שם ע"ש ומותיב מיניה לרב דאמר אין שומר לפחות מכפול דא"כ אמאי טמא בש"ק וכן שם מ"ב מייתי הך דראב"ע גופא למיפשט דבשומרי' מצטרפי' מדמטמא בש"ק ע"ש. והיינו משום דבש"ק סבר ת"ק נמי דטמא ורק במה שמטהר בש"פ לית הלכתא כותי'. א"כ ה"נ בדר"י דמתני' יש לומר כמ"ש לעיל ומה דמייתי הגמ' מדראב"ע היינו משום דמפרש טעמא שהוא רוצה במישמושי' דמזה הוי משמע לי' דמיירי בשומר כדמוכח מהגמ' שם ע"ש

פרק ג מ"ב בהרע"ב ד"ה שמחתך. כולהו בתותך מחיים איירי כו' הלכך צריכי' מחשבה כתב תות"ד דלא דייק בלישנא דה"ל למכתב הלכך צריכי' הכשר לפי שאי"מ לטמא ט"ח כו' עיי' כריתות דף כ"א א' ובנדה דף נ"א א' תוס' ד"ה שום טומאה שכתבו דטומאה חמורה ל"צ מחשבה רק טו"ק צריך מחשבה כו' עיי"ש. ומשום דכתב רע"ב דבשר מן החי אין בו טומאה דאבר מה"ח שפיר שייך למימר הלכך צמ"ח. פירוש כיון דלית כאן טו"ח רק ט"ק: