אהבת עולם סג

כ'ראותי ב'אצטגנינות ש'לי. ע'ונתי מ'מך י'היה. א"נ ה'יקיצתני ש'אשיג כ'ל ב'עותי=מ'מך ע'שר י'דות א"נ כ'די ש'תאמת ה'ראי' ב'פוע' מ'שנכנס י'שבה ע'רומה כ'ונתה ש'תגביר ה'תאוה ב'לבו. מ'חשקו י'תחבר ע'מה. יוסף הבין כל מגמתה ונתגבר על יצרו ויעזב בגדו בידה וינס ויצא החוצה. וארז"ל שנתלבש בה סמא"ל ולילי"ת ועי"ז וינס וכו' אפשר שזה רמז ויעזב. בגד'ו ביד'ה במ"ק בגימט' סמא"ל לילי"ת במ"ק ע"ה. הכניעם והניחם בידה שהם חלקה וגורלה וינס וכו'. עיל"ד למה צריך לומר וינס וכו' די לומר ויברח וימלט אלא אפשר שבא לרמוז והוא בהק' משפרז"ל על פסוק כי בן זקנים הוא לו ת"א ארי בר חכים הוא ליה ר"ל כל התורה שלמד יעקב אע"ה במדרש שם ועבר כלם מסרם ליוסף וארז"ל התורה בין בעידנא דעסיק בה בין בעידנא דלא עסיק בה אגוני מגנא ואצולי מצלא. אפשר שזה כיוון ו'ינס ו'יצא ה'חוצה נוטריקון בגי' טו"ב והתורה נקראת טוב דכ' כי לקח טוב וכו' היא שהגינה עליו. א"נ אפשר רמז באותיות וינ"ס והוא אות הנו'ן רמז שיקבלו התורה אחר חמשים יום לצאת בני ישר מארץ מצרים. אות היו"ד רמז לעשרת הדברות תורה שבכתב. אות ו'או ס'מך שיתא סדרי תורה שבע"פ שיקבלום בהר סיני וזכותם עמדה לו ולהם. א"נ וינ"ס ר"ת ו'בהר ס'יני י'היו נ'כונים דכתיב היו נכונים לשלשת ימים. א"נ נ'עשה ו'נשמע ס'יני י'אמרוה. א"נ ו'בזכותו נ'קרע י'ם ס'וף. א"נ וינ'ס ויצ'א החוצ'ה ע"ה בגימ' זכ'ה מעל'ה עליונ'ה. א"נ בגימ' בשמו והוא זכה שנתוסף לו אות ה"א בשמו דכתיב עדות ביהוסף שמו. א"נ אפ' שרמזה לו במה שאמרה שכבה עמי שכונתה להמשיך אותו מסטרא דקדושה ח"ו לצד סטרא אחרא. יוסף הבין כונתה וינ'ס ויצ'א החוצ'ה במ"ק עה"א בגי' ואח"ז בחמשי'ם שער'י הקדוש"ה במ"ק ועם היות מצרים ערות הארץ מלאה גלילים ומוכנת לזנות וכנגדו בקדושה ומדת הקדושה תמיד גוברת על מדת הטומאה שכנגדה. א"נ אמרה שכבה עמ'י מלוי אותיות עמ'י הם אותיות ידונ'ם בגימטריא בגיהנ"ם. א"נ שכב"ה עמ"י ר"ת ה'יכא ש'תעשה כ'ל ב'קשתי מ'עלות ע'ליונות י'עלוך=ב'ין ש'רים ה'הגדולים כ'בודך. ע'דת מ'לכים י'ושיבוך. וינ'ס ויצ'א החוצ'ה עם ב' כו' בגימט' יוס'ף הו"א ב"א לתק'ן ול'א לקלק'ל במ"ק. א"נ אפשר לרמוז בהקדים משפרז"ל על פסוק כי בן זקנים הוא לו שהיה זיו איקונין שלו דומה ליעקב וזיו איקונין של יעקב דומה לאדם הראשין וזה הוא שרמז כי בן זקנים הוא לו על אדה"ר ויוסף הוא ניצוץ מאדם הראשון ובא לתקן אפ' לפק"ד מה שתקנו אבות הראשונים זיע"א על עון אדם הראשון שנחשב לעון ע"ז ג"ע ש"ד כלם נתנסה בהם יוסף ועמד בכולם והוא מענין ע"ז כמו שראינו בענין בנות מואב בשטים וישתחוו לאלהיהן שלא היתה נשמעת אליו עד שישתחוה לע"ז. ואמרו במד"ר שהעמידה אותו על מטתה והיתה ע"ז שלה חקוק למעלה הימנה. ומענין שפיכות דמים ידוע שכמה הגזימה אדונתו עליו במיתות משונות עכ"ז ולא שמע אליה לשכב אצלה בעוה"ז להיות עמה לעתיד בגיהנם. ומענין גלוי עריות אין לך נסיון גדול מזה מה שאירע ליוסף עם אדונתו וארז"ל י"ב חודש היתה מתרה בו ולא שמע אליה וכונתה באמרה שכב'ה עמ'י עה"א בגימט' ע"ז ג"ע ש"ד בדקדוק. להעבירו על שלש עבירות הנז'. ואפשר כולם באו לידו ותקנם והוא לאמר שכב'ה עמ'י בהק' משפרז"ל על פסוק תשב אנוש עד דכ"א ר"ת דם כפירה אשה שהם ע"ז ג"ע ש"ד ואפי' ח"ו עבר על כולם אם