אהבת עולם ס

נדרש ע"י שידע אבינו ברה"ק ויענישנו. לכן מה תעשו לכו ונמכרנו וחי אינו משתכח מן הלב ויתעצב כל ימיו ולא תשרה עליו רוה"ק ודוק (ע"כ)

מדרש מה בצע כי נהרוג את אחינו ומברכי' ברכת המוציא. והוא תמוה ויובן בהק' מ"ש במד' דרצו השבטים להרוג את יוסף משום שאמרו שעתיד ירבעם לצאת ממנו ועתיד להטעותם אחרי הבעלים. וידוע דאו"ה אומרים שהשי"ת עזב את הארץ ביד צבא השמים וסילק השגחתו מן התחתונים וע"י צבא השמים הוא משפיע לתחתונים. ואיתא בזוה"ק שכונת ההא של המוציא מרמזת על שם הא אחרונה של שם הויה והיא מידת המלכות המשפעת מזון ומחיה לכל חי ולצבא השמים וא"כ מוכח מברכת המוציא עצמה דאסור לעע"ז כדעת ירבעם ב"נ. וא"כ זה נראה לפרש כונת המדרש הורגים את אחינו בשביל שעתיד להטעותינו בבעלים ואומר שעזב ה' התחתונים לזה אמרו ונברך ברכת המוציא שבזה מוכחא מילתא מה שאנו הורגים את יוסף כאלו ברכנו ברכת המוציא ודוק

ותסר בגדי אלמנותה מעליה ותכס בצעיף ותתעלף וגו'. (ל"ה י"ד) צל"ד דמה חידוש בא להודיענו הכתוב אם היתה לובשת בגדי אלמנותה או בגדים אחרים. אלא ודאי מוכרחים אנו לומר שרמזה לו איזה ענין בזה וצל"ד. ואפשר לענ"ד לרמוז בתיבת אלמנות"ה מה שרמזה לו בדרך נוטריקון א'מרה ת'מר ל'ער ו'אונן נ'תתני ה'ם מ'תו. מעלי"ה ר"ת י'אודה ע'ליו ל'קיים מ'צות ה'יבום. ותכ"ס ר"ת ו'היא ת'מר כ'לתו ס'ברתה. בצעי"ף ר"ת צ'ריך ע'ורמה ב'טרם י'תוודע פ'נימיותה. ותתעל"ף ר"ת ת'תחנן ל'אל ע'ליון ו'רם ת'שלם פ'עולתה. והוא מובן מאליו ודוק

ויט אליה אל הדרך ויאמר הבה נא אבוא אליך וגו' (ל"ח ט"ז). אפשר לו' בס"ד שרמז ה יאודה לתמר באומרו הב"ה והוא מלת הב"ה במספר המילוי ה"א בי"ת ה"א גי' משיח בן דוד. שעתיד לצאת מזרעה והיא נתרצית בזה. ותאמר מ"ה ת'תן ל'י נוט' גי' קדושין. שאלה את פיו בחכמה מה תתן לי עתה בתורת קדושין לפי סברתך שעתיד לצאת ממני משיח בן דוד הרמוז בתי' הבה. וז"ש בדבריה כ"י ת'בא א'לי נוט' עם התיבות גי' משיח בן דוד. מה הערבון אשר אתן לך חמשה תיבות הללו הם גימ' אלף ושלש מאות ושמונים ועם חמשה תיבות הוו אלף ושפ"ה. גי' ובסוג קדושין יהיו בידך כדת משה עם ב' כו'. ותאמר חותמך ופתילך ומטך אשר בידך ויתן לה. תי' ויתן לה גימ' קדושין יד ביד עם הכולל. ויבא אליה ותהר לו. גי' ליהודה פרץ זרח הם יחד. גם מהם יצא מלכי בית דוד

ויוגד ליאודה לאמר זנתה תמר כלתך ויאמר יאודה הוציאוה ותשרף. היא מוצאת והיא שלחה אל חמיה לאמר. (ל"ח כ"ד) ק' דהול"ל והיא שלחה אליו מאי אל חמיה דקאמר. ואפשר לו' בס"ד דתיבת אל חמיה באותיות אחה"ע אות חי"ת מתחלפת באות אל"ף ותהיה אמי"ה ר"ת יאודה אני ממך הרה. לאמר ר"ל יודה ויאמר שכן היה האמת. ומזה=(לאמ"ר ר"ת) ראיה איני מתחייבת להשרף

א"נ מה שרמזה לו בתיבות לאיש אשר אלה לו אנכי הרה. הנה נוט' לאי"ש להצדיק אמריו יושר שיאמר. אש"ר ר"ת אני שלחתי רחומאי. אל"ה ר"ת לתת הגדי אליה. ל"ו ר"ת לבקשה ואיננה. א"נ מה שרמזה לו במלת אל"ה והוא הבנים שבמעי. פר'ץ זר'ח במ"ק גימ' אלה. לו כלומר הם ממנו

א"נ יובן בס"ד באומרה הכר נא למי בר"ת הכ"ר כך רצון הבורא נ"א ר"ת אני נתכוונתי. למ"י ר"ת לקיים מצות יבום. וא"ת