אהבת עולם שמח

יריאיו י'עשה ש'הוא ע'שירי ה'יה. י'תברך י'תעלה ש'מו ע'שה ר'צונו ה'טוב. א"נ ר'בי ע'קיבא ש'במסירת ה'נשמה י'חד י'חודים= ע'ליונים ש'קבל ה'גזירה ר'צון י'ריאיו י'עשה. ש'תמיד ה'יה י'קווה ע'ת י'גיע ר'צונו. כאמרם ז"ל כל ימי הייתי מצפה מתי יבוא לידי וכו' א"נ העשיר"י כנ"ז ר'בי ע'קיבא ה'וא י'שלים מ'קום ש'כינה (י"ם) א"נ תיבת העשיר"י ע"ה וב' כוללים בגימ' ר'בי ע'קיבא ב'ן י'וסף בדקדוק. א"נ העשירי יהיה קדש לה' בגימ' ר'בי ע'קיבא ב'ן י'וסף ב'מקום ה'שכינה. א"נ אותיות העשירי כזה ה'א עי'ן שי'ן יו'ד רי'ש י'וד במ"ק בגימ' רב'י עקיב'א במקו'ם השכינ'ה ע"ה במ"ק ודוק: שייך לפרשת ראה

נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו וכו' ויש להקשות למה תפס הכתו' ולא ירע לבבך וכו' היה לו לומר אל תקשה לבבך בתתך לו וכו' מה הוא ולא ירע. ועוד ולא ירע לבבך בתתך לו תיבת לו מיותרת כי כבר אמר הכתוב נתון תתן לו ותיבת לו היא להעני והיה לו לסיים ולא ירע לבבך בתתך כי בגלל הדבר הזה וכו' ותיבת לו השנית אינה צריכה. ופרז"ל על פסוק נתון תתן לו על ענין הצדקה אפילו מאה פעמים וארז"ל התורה נקראת פרדס ואין לך דבר שאין לו רמז בתורה והוא בהקדים משפרז"ל על פסוק שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא. ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה כמובא באורך בד' פ"ד בענין הצדקה שהגאו' שתהיה בב"א תלויה בנתינת הצדקה ועל ידי הצדקה מכניע כח ס"מ ופ'. בזה היצה"ר עושה כמה אופנים להאדם למנוע ממנו מצות הצדקה שהיא תלויה בגאולה וארז"ל כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו באומרו העני כמוהו כמוך שבח לאל בריא אולם עינים ידים רגלים וע"י נתינת הצדקה אדרבה מתרשל העני לעסוק במלאכה ולהביא טרף לביתו וכדומה נותן עצות לאדם למנוע ממנו מצות צדקה. על זה אפשר שבא הכתוב לרמוז נתון תתן לו ולא. שלא תחשוב בדעתך עצות היצה"ר הנז"ל. והוא תיבות יר"ע לבב"ך בנוטריקון. ידים רגלים עינים. בריא כארי להתעסק במלאכה. כדי למנוע ממך מצות הצדקה. א"נ ולא ירע לבבך להשיב להעני יר"ע ר"ת רחמנא ירחם עליו. אלא אדרבה נתון תתן לו וכו' וזה הוא שכוון דהע"ה עצת עני תבישו. באמור. כי ה' מחסהו. א"כ מי יתן מציון ישועת ישראל שהיא הגאולה בב"א. ותיבת לו השני בחלוף אותיות א"ת ב"ש כ"פ בגימט' מאה לרמוז אפילו מאה פעמים. א"נ ולא ירע לבבך בתתך לו כי במ"ק בגימט' אפילו מאה פעמים במ"ק. א"נ תיבת ירע עה"א ב' פעמים בגימט' מאה פעמים ודוק: שייך לפרשת כי תצא

והיה אם בן הכות הרשע והפילו השופט והוא בהקדים מה שהביא הרב אליהו כהן זיע"א במדרש אליאו מנהגם של ישראל כשמזכירים המן בקריאת המגילה מכים ברגל לארץ והוא לרמוז שמכה ומשפיל בעקבותיו להמן שהוא מהקליפה עבה שבעקביים וע"י כך מגיע חולשה ותשות כח לקליפה. ונמצא שמנהגם של ישראל יש להם שורש וע"כ כתב הרב בעל המפ"ה ז"ל שאין להלעיג