אהבת עולם שכג

רוח הקודש ששורה עליו שכינה על דרך ויהי כנגן המנגן הילכך צוה יצחק אבינו ע"ה לעשות לו מטעמים להמשיך השמחה כדי שתשרה עליו שכינה למה שהיה צריך לברך לעשו כמו שפרז"ל וכפי זה העושה שבתותיו חול אין שמחה ואין מציאות שתשרה עליו שכינה ובא ללמדך שמעולם לא זזה שכינה מישראל אפילו בשבתות של חול כלומר בשבתות שעושה אותם חול מתוך דוחקו. א"נ על פקוח נפש מחללין את השבת החמורה וגם ימים טובים שנקראים שבתות עכ"ז יו"ט שני לגבי מת כחול שויוהו רבנן ואמר מעולם לא זזה שכינה מישראל אפילו בשבתות של חול שהם אותם שבתות ומועדים שמחללים על פקוח נפש שנעשין חול ולא אמרינן שהוא כמתענה בשבת שמותר לו ועכ"ז ליתיב תענית לתעניתו. אלא כאן שכינה שורה עליו דמצוה רבה הוא עושה ואדרבא זהו שמירתו דכתיב שומר שבת מחללו אינו אומר מחללו אלא מחללו לרמוז שפעמים שמירת שבת הוא לחללו דהיינו לפיקוח נפש וראוי שתשרה עליו שכינה. א"נ השמיטות נקראין שבתות דכתיב שבת שבתון יהיה לארץ וידוע שענין השמיטה הוא להודיע כי יש אדון בעולם כי לו כל הארן כמו שפחז"ל והיה ראוי מכיון שבטלו ישראל שמיטה שלא תשרה עליהם שכינה מדה כנגד מדה יען שהם הורו בבטול השמיטה שאין אדון לארץ ח"ו בדין הוא שיתעלם מהם ולא תשרה עליהם שכינה לגיהנם. ואמר שמעולם לא זזה שכינה מישראל אפילו בשבתות של חול היינו בזמן בטול השמיטות שנקראין שבתות שעל עון זה גלו דכתיב והארץ תעזב מהם ותרץ את שבתותיה בהשמה מהם וכו' יען לא נהגו קדושה בשמיטות ועשו אותן חול ועכ"ז לא זזה שכינה. א"נ ע"פ דאיתא בספרי הביאו הילקוט ש פ' ראה ונתנו ה' אלהיך בידך אפילו בשבת ע"כ. והכונה שבא האויב להתחיל להלחם מותר לך להלחם עמו להציל את נפשך ונתנו ה' אלקיך בידך אפילו בשבת כי לא יהיה לך עון חילול שבת לפוקה ולמכשול שתמסר ביד אויבך אדרבה הם נתונים בידך אע"פ שעשית השבתות חול מסבת פיקוח נפש. לזה אמר מעולם לא זזה שכינה מישראל אפילו בשבתות של חול היינו שבתות של מלחמה שעושים אותו חול להלחם עם אויבים להנצל מהם דמצוה אתה עושה לחללו על פיקוח נפשות. א"נ בדרז"ל במסכת פסחים ד"ן: שפל ונשכר דלא עביד כולה שבתא ולא עביד במעלי שבתא וכו' ופרש"י ז"ל ואע"ג דלא לשם מצוה מכוין מצוה שלא לשמה מיהא הוא ע"כ. אמר רבא הני נשי דמחוזא וכו' ועל זה אמר מעולם לא זזה שכינה מישראל אפילו בשבתות של חול דהיינו דלא עבדין מלאכה בערב שבת לא משום כבוד שבת מכוונין וראיה דלא עבדין כולה שבתא עכ"ז לא זזה שכינה מעליהם משום דמיהו מצוה שלא לשמה איכא ואמר רב יהודה לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפילו שלא לשמה שמחוך שלא לשמה בא לשמה. א"נ שבתות של חול נקראים אותם הימים שאדם שובת בהם באכילה ובשתיה ועושה אותם כחגים בכל מיני מאכל ומשתה על דרך הרוג בשר ושחוט צאן כי מחר נמות וכו' יאמר שלא זז מחבבם שאפילו הכי מעולם לא זזה שכינה מישראל בשבתות של חול הם ימי שביתתם לאכול ולשתות כדי לשמרם אולי ישובו בתשו' לפניו, א"נ עם מה שכ' האר"י הקדוש ז"ל בספר הכונות בדרוש שבת מהדורא קמא דף ו' ע"ג כללות הענין הוא כי מעלת שבת הוא שהקדושה מתרחקת מהקליפו' לגמרי כי שיעור ההרחק שנשאר פנוי בין הקדושה