אהבת עולם רלה

ינון. א"נ בתשעה בחודש אב אחר חצות נולד משיח. נחמיה. וביום תשעה באב נולד המשיח. חזקיה. במ"ק ודוק. ובאו רמזים הללו כולם כאחד על משיח צדקינו זיע"א יבב"א וליכא מידי דלא רמוז בדבריהם זיע"א

(ק"ו ע"ב) (למ"ק) א"ל ההוא צדוקי לר' חנינא מי שמיע לך בלעם בר כמה הוה א"ל מכתב לא כתיב אלא מדכתיב אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם או בר תלתין ותלת שנין הוה או בר תלתין וארבע הוה א"ל שפיר קאמרת לדידי חזי ליה פנקסתא דבלעם והוה כתיב ביה בר תלתין ותלת שנין בלעם חגירא כד קטל יתיה פנחס. וי"ל דמאי נפקא מינה במ"ש שקטלו פנחס. ונראה דאדלעיל קאי דאמר בר תלתין ותלת הוה בלעם והוכחתו מדכתיב אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם וימי שנותינו שבעים שנה נמצא חצי ימיו ל"ה שנה. אך דאיתא במסכת גטין דבימי דוד אמעיט שנין ופי' הראב"ע ז"ל ע"פ והיו ימיו מאה ועשרים שנה דשנותיהם של דורות הראשונים היו ק"ך שנה והחצי ששים שנה ולפי"ז י"ל דהיה בלעם בן חמשים ושמנה שנים או בן נ"ט שנים כד קטליה פנחס. ואיתא בתרגום דבלעם פרח באייר והזכיר פנחס שם המפורש וקטליה. וידוע דבשם של מ"ב יכולים לפעול כל הפעולות והוא שם המפורש. ואיתא בפ' בתרא דקדושין (דע"א ע"א) דשם של מ"ב אין מוסרין אותו אלא למי שעומד בחצי ימיו ואי אמרינן דורות הראשונים היו ק"ך שנים קשה הא ע"כ פנחס לא היה לו רק י"ב שנה בשנת הקמת המשכן דשני בני אהרן כשמתו ארז"ל היו בן עשרים שנה ופנחס הוא בן אלעזר אחיהם הקטן כדמוכח בבריתא דזבחים גבי מי ראה נגעי מרים וכו' והריגת בלעם אחר זה ט"ל שנה היה. נמצא פנחס היה בן נ"א שנה א"כ לא היה עומד בחצי ימיו שהם ששים שנה והיאך. מסרו לו שם המפורש אלא ע"כ כדעת שניה דדורות הראשונים לא היו שנותיהם רק ע' שנה ולפי"ז לא היה לבלעם רק תלתין ותלת שנין ודוק. מרבני אשכנז ז"ל: מכות

(כ"ב ע"ב) (למ"ק) אמר רבא כמה טפשאי שאר אינשי דקיימי מקמי ס"ת ולא קיימי מקמי גברא רבה. דאילו בס"ת כתיב ארבעים וכו' ואתו רבנן ובצרי חדא. הא דקורא להם טפשאי יובן עמ"ש בש"ס מפני שיבה תקום והדרת פני זקן למדך הכתוב דרך ארץ לתת של זה בזה ושז"ב. ר"ל בין בשיבה בן בזקן שקנה חכמה תרוייהו בעינן קימה והדור. וזו דקשיא אמאי הנהו אינשי לא קיימי דיקא. דעושין הידור דוקא א"ת דלא ס"ל לתת את שזב"ז ואת שזב"ז אלא והדרת פני זקן ולא קימה א"כ היאך דורשין מלת במספר הסמוך לארבעים ודרשי שזב"ז ושזב"ז מספר שהוא סמוך לארבעים. ומ' במספר ר"ל כשימנה אל יאמר ט"ל ועיין לרש"י ז"ל בפ' תצא אלא ודאי בהכרח דטפשאי אינון וממ"ן נכשלים. ודוק רבני אשכנז ז"ל: אבות

(פ"א מ"ד) יהי ביתך בית ועד לחכמים והוי מתאבק בעפר רגליהם והוי שותה בצמא את דבריהם. אפ' שבא התנא לרמוז ע"י שיהיה ביתך בית ועד לחכמים יש לך שכר הרבה ברוב טוב הצפון לצדיקים בעוה"ז ובעוה"ב. ועי"כ מהם תצא תורה חכמה ודעת והשכל. ואיתא בגמרא מאן דרחים רבנן הויין ליה בנין רבנן. מאן דדחי מרבנן איהו גופיה צורבא מרבנן. אפ' שזה רמז התנא באומרו יה'י בית'ך בי'ת וע'ד