אפיקי ים חלק א פח

אדבר הרשות. אבל מ"מ קשה דמדוע כתב הרמב"ם ז"ל בשבועה שלא אוכל ז"י דהוי ש"ש משום דהוי דבר שא"א לעמוד בו. דהלא כיון דלא חל אשעה שיסתכן הוי שפיר דבר שאפשר לעמוד בו. ורק דהוי ש"ש משום כיון דלא חל לבטל מצוה לא חל נמי אדבר הרשות. וגם בזה עוד יש לעי' הרבה דלכאורה יש לחלק בזה. אבל עכ"פ דבר שא"א לעמוד בו לא הוי

ז) ובאמת רציתי לומר דזהו טעמי' דהר"ן ז"ל שחילק אהרמב"ם ז"ל וס"ל דלא מקרי דבר שא"א לעמוד בו משום דודאי יאכל לכשיסתכן. והארכנו לעיל בסי' כ"ח להסביר טעמו ונימוקו ולהנ"ל י"ל דזהו טעמו משום דס"ל דעל עת שיסתכן לא חלה שבועתו דהוי נשבע לבטל מצוה. וממילא הוי שבועתו דבר שאפשר לעמוד בו. והרוחנו בזה לתרץ קושי' הגאון מהר"מ שי"ק ז"ל בס' לתרי"ג מצות שהקשה שם לשי' הר"ן ז"ל דטעמא דהוי ש"ש בנשבע שלא אוכל ז"י משום דהוי נשבע להמית עצמו ולעבור אדברי תורה. א"כ בקונם דחל לבטל מצוה הדין נותן דאם אוסר כל פירות העולם עלי' שיחול נדרו. ולא כן כתב הר"ן ז"ל עצמו בנדרים דנ"ה ע"ב ולקמן נדבר מזה. ולהנ"ל אדרבה בקונם כיון דחל לבטל מצוה. א"כ חל נמי אשעה שיסתכן. בזה יודה הר"ן ז"ל דהוי דבר שא"א לעמוד בו. דכיון דודאי יאכל לכשיסתכן ויעבור אנדרו. א"כ א"א לו לעמוד בקיום נדרו

אולם כ"ז אינו אלא עפ"י דרך החידוד אבל לא לקושטא דמילתא דהמעיין בהר"ן ז"ל יראה דלשונו אינו סובל כן. אבל הדרן לדידן דקשה להבין לכאורה מ"ט לא נימא דעל עת שיסתכן לא חלה שבועתו דהוי נשבע לבטל מצוה. וממילא תהי' השבועה עד שיסתכן. דבר שאפשר לעמוד בו. ובעלמא בנשבע שלא לאכול היום ונסתכן דצריך היתר לשבועתו. לא תקשה כזה דיהי' מותר כשנסתכן בלא התרה דלא חל ע"ז שבועה דהוי נשבע לבטל מצוה. דעדיפא מזה כ' הרשב"ץ ז"ל בתשו' סי' ק' דאפי' היכא שהי' השבועה ממש לבטל מצוה אף בשעה שנשבע לא ידע מהמצוה חלה שבועה יעוי"ש. א"כ מכ"ש בזה דבשעה שנשבע לא הי' ודאי שיסתכן ויבוא לידי בטול מצוה. בזה יודו כו"ע דחלה השבועה גם כשנתחדש אח"כ ובא לידי בטול מצוה ועי' באב"מ בתשו' סי' י"ד. אבל כשנשבע שלא לאכול ז"י דבזה ברור לנו בעת השבועה שיסתכן ביום השביעי ויבוא לידי בטול מצוה. נימא באמת דלא חלה על עת שיסתכן

ח) אמנם האמת יורה דרכו דלא שייך בזה לומר דהוי נשבע לבטל מצוה על עת שיסתכן. ולא תחול שבועתו על אז. כמו שמוכרחין אנו לומר ולפרש בדברי הר"ן ז"ל שכתב דהוי נשבע להמית עצמו. וצריך ג"כ להבין הלא השבועה על ששה ימים לא הוי להמית עצמו. ורק מה שהוסיף לישבע גם על יום השביעי הוא שגורם להמית עצמו א"כ מחמת דהוי נשבע לבטל מצוה נימא רק דשבועתו לא תחול על יום השביעי. אבל בכל עת שיכול לעמוד על קיום נפשו שפיר תחול השבועה. ובפרט לשי' הר"ן ז"ל דבנשבע לפרוע הקרן עם הרבית אף דלענין הרבית הוי נשבע לבטל מצוה מ"מ על הקרן חלה שבועתו לפרוע. א"כ הכ"נ נימא כן. וע"כ צ"ל דכיון דלא נשבע מעולם על דבר הרשות בפני עצמו ואדרבה ע"י מה שנשבע שלא לאכול בששה ימים יוצא מזה דהאיסור שבועה הנוסף עוד ליום השביעי הוי לבטל מצוה ולהמית עצמו. ואין שייך לומר בכה"ג לחלק שבועתו דתחול מקצת ותבטל מקצת דשבועה אחת היא שעל ידה יבוא לידי בטול מצוה לעבור אדברי תורה ולהמית עצמו. וה"ט ג"כ שלא אמרינן כולל בזה דלא נשבע בהדיא על שני דברים רשות ומצוה. ועיקרה של שבועה זו לבטל מצוה. וא"כ א"ש גם שיטת הרמב"ם ז"ל. כיון דבע"כ אין לומר בזה דתחול שבועה רק עד שעה שיסתכן ויהי' ממילא דבר שאפשר לעמוד בו כמ"ש. וזה לא תקשי דאמאי צריך הרמב"ם ז"ל לומר דטעמא דלא חלה שבועה משום דבר שא"א לעמוד בו. ולא קאמר כמ"ש הר"ן ז"ל. משום נשבע לבטל מצוה ולא חל כלל. דבלא"ה ע"כ צ"ל או דהרמב"ם ז"ל לא פסיקא לי' דהוי לבטל מצוה הכתובה בתורה. או דנ"מ מטעמא דדבר שא"א לעמוד בו לענין קונם. ואי מהני כולל דבנשבע לבטל מצוה מהני כולל. ובדבר שא"א לעמוד בו לא מהני בשום דוכתא. וא"ש

סימן לג

בענין הנ"ל. וחקירה חדשה בקונמות שחלין אדבר מצוה. אי חלין נמי לבטל מצות פקוח נפש

שלום רב לכבוד ידידי הרב הגאון המפורסם לשם ולתפארת מוהר"מ אלי' שליט"א ראבינאוויץ. הגאב"ד בוואשילקאווע [כעת בוואשילישאק] בעהמ"ס "נר למאור"

אחדשה"ט וכו'

א) בריש כל מראין ראיתי מ"ש כת"ה לתרץ מה שקשה לי בש"ס דנדרים (דט"ו ע"א) דמנלי' להש"ס דטעמא דר"י בשבועה שלא אישן ג"י דהוי ש"ש משום דהוי דבר שא"א לעמוד בו. ופסיקא לי' להש"ס דגם בקונם לא יחול כה"ג. דילמא טעמי' דר"י משום דהוי נשבע להמית עצמו ולבטל מצוה. וא"כ בקונם דחל על דבר מצוה ג"כ יחול גם בכה"ג. וכמ"ש הר"ן ז"ל סברא זו בפ"ג משבועות לענין נשבע שלא לאכול ז"י. וע"ז כתב ידידי מעכת"ה שי' דל"ק דהר"ן ז"ל לנפשי' הא ס"ל דלא יתכן לעשות טצדקי כלל ולעמוד עצמו בשינה ג"י. ובע"כ ושלא לרצונו בודאי יישן מאלי' בתוך הג"י. וע"כ פשטיות דברי ר"י לדידי' משום דבע"כ יישן

ב) ולי אינו נראה. דמה לי דעפ"י הטבע לא יתכן לעשות טצדקי ובודאי יישן. מ"מ מנלן האי חידוש מדבר שא"א לו לעמוד בו. דעכ"פ הרי מפורש יוצא מש"ס יבמות (דקכ"א ע"ב) דבלא שינה ג"י מוכרח