אפיקי ים חלק א נה

דאמרינן בסוטה טומאה כתיב בה כעריות. אינו אלא בביאת ישראל. משא"כ בזנות דאינו יהודי לא אמרינן כן יעיי"ש טעמו ונימוקו בזה. וכן נסתפק בזה בעל בית מאיר ז"ל בסי' קע"ג. ואם נאמר כן א"ש דיכול לגלגל עלי' אם לא זינתה תחת אחי' עם אינו יהודי. ושפיר תיבדק ע"ז דאפי' אם זינתה לא הויא ערוה ליבום כמ"ש הנוב"י ז"ל. וא"ש. שו"מ שנתעורר בקושי' זו בס' המקנה בקידושין (דף כ"ו) ודבריו ז"ל צ"ע יעוי"ש

סימן כא

יחקור בהא דקיי"ל במזיק דבעלים מטפלין בנבלה. מי אמרינן דהנבלה היא בתורת תשלומין לניזק. או דבכדי שיווי הנבלה לא נכנס כלל בגדר ההיזק. ונ"מ לדינא כמו שנבאר בזה בעזהי"ת

א) בבא קמא (דף י' ע"ב) ילפינן מקראי דהבעלים מטפלין בנבלה. ופחת נבילה דניזק הוי. ויש לחקור. אם הא דאמרינן דהנבלה הויא לניזק. הוא בתורת תשלומין. דבאמת החיוב על המזיק לשלם לי כל דמי השור שהוזק. ואי לאו דגילה לן קרא דבעלים מטפלין בנבלה. הוה אמינא דעל המזיק לשלם לו כל מה שהי' שורו שוה. והנבילה יקח לעצמו. דגם בכדי שיווי הנבלה נכנס בכלל הנזק. דעלי' לשלם לו שור תחת השור וכדאמר בש"ס אי ס"ד נבילה דמזיק הויא. ליכתוב רחמנא שור תחת השור ולישתוק. ופרש"י ז"ל ולישתוק קרא מיני' דלא איצטריך להכי. דפשיטא לן כיון דשלם שור תחת השור נבילה שלו היא. וחזינן דאי לאו קרא דוהמת יהי' לו דילפינן דבעלים מטפלין בנבילה הו"א שישלם המזיק שור תחת השור והנבילה יקח לעצמו וא"כ גם לבתר דגלי לן קרא דהבעלים מטפלין בנבילה י"ל דנשארה הסברא גם לפי האמת. דגם בכדי שיווי הנבילה הויא בכלל הנזק, ורק דגלי קרא דבכדי שיווי הנבילה יגבה מגוף הנבילה ומיד לאחר הנזק קמה לה הנבילה ברשותי' דניזק. ואם פחתה דמים משעת מיתה עד שעת העמדה בדין. פסידא דידי' הוי. או דהא דגלי קרא דבעלים מטפלין בנבילה היינו לומר. דבכדי הנבילה לא נכנס בכלל הנזק. דהנזק לא הוי מעיקרו רק על הפחת שפחתה מיתה. ונבילה דניזק הויא כמתחילה. ולא דנוטלה בתורת תשלומין. ודיוק לשון רש"י ז"ל בד"ה לניזק וז"ל שיטלנו "בדמים" ועלי' ישלים המזיק. דמשמע קצת דהויא בתורת תשלומין דנוטלה בדמים. וכן משמע קצת מהא דאמרינן וצריכא. דאי כתב רחמנא מכה בהמה ישלמנה משום דלא שכיחא. אבל טרפה דשכיחא אימא לא צריכא. ואי אשמועינן טרפה משום דממילא וכו'. ופרש"י ז"ל מכה בהמה לא שכיחא שיהא אדם מזיק בהמה של חבירו לפיכך לא החמיר עלי' הכתוב לטרוח במכירת הנבילה. וכ"כ בד"ה טריפה דממילא וז"ל שהזאב טרפה והשומר לא נתכוון אמטו להכי חס רחמנא עלי' דלא למיטרח בנבילה עכ"ל. מזה מוכח דהנבילה היא בתורת תשלומין לניזק. ושייך שפיר לחלק בס"ד ולומר. דלא הטריחתו תורה לגבות מגוף הנבילה ולטפל במכירתה. רק במכה בהמה משום דלא שכיחא או בטרפה משום דממילא. וחס רחמנא עלי' דמזיק שיוכל ליתן לו הנבילה בדמים. משא"כ אם נאמר דעיקר הטעם דבעלים מטפלין בנבילה. הוא משום דנבילה דידהו הויא. ואינה בתורת תשלומין כלל. דהנזק לא הוי רק הפחת שפחתה מיתה. וא"כ מה שייך לחלק בס"ד ולומר דדין זה אינו רק במכה בהמה משום דלא שכיחא או בטרפה דממילא. כיון דטעמא הוא דלא נקרא נזק רק פחת המיתה. אטו היכא דשכיח ובידים הוי ההיזק יותר גדול משום זה. בכ"ז ראי' ברורה אין לנו מכאן. ויש לדחות בנקל

ב) אמנם מפשטות הסוגיא דלקמן (דף ל"ד) גבי מחלוקת דר"מ ור"י בשבח נבילה. מוכח בהדיא דאין ההיזק נקרא רק הפחת שפחתה מיתה. ומזה משלם תם מחצה יעוי"ש בכל הסוגיא. ולהכי קאמר ר"י במתני' שם דשור שוה מאתים שנגח לשור שוה מאתים והנבילה יפה חמשים זוז. זה נוטל חצי החי וחצי המת. וזה נוטל חצי החי וחצי המת. והיינו כיון דהנבילה יפה חמשים זוז. נמצא דההיזק לא הי' רק במאה וחמשים זוז דזהו פחת שפחתה מיתה. ועל התם לשלם מחצה דהוא ע"ה זוז. וכשנוטל הניזק חצי החי וחצי המת דשוו קכ"ה נמצא דמשתלם מחצה ומפסיד מחצה. אבל אי נימא דהנזק מקרי גם בכדי שיווי הנבילה. א"כ כששור הניזק הי' שוה מאתים. אף דהנבילה יפה חמשים זוז. מ"מ מקרי ההיזק במאתים. ובמועד כה"ג יטול הניזק כל הנבילה בדמים דהיינו בחמשים זוז. ומאה וחמשים ישלם לו מהעלי'. ולפי"ז בתם לא הי' לו לשלם רק מחצית מזה דהיינו מאה. וכשנוטל חצי החי וחצי המת. הרי נוטל קכ"ה. ומאי חשבון הוא זה. הא כו"ע מודים דתם אינו משלם רק מחצה ממועד. אלא ע"כ דלעולם לא נקרא ההיזק רק הפחת שפחתה מיתה. ומזה משלם התם מחצה והמועד משלם כולו. והנבילה אינה בכלל ההיזק והרי היא דבעלים כדמעיקרא. ולאו בתורת תשלומין, ואחר זמן רב מצאתי מבואר כזה בדברי הנמוקי יוסף ז"ל בסוף הסוגיא שם יעוי"ש

ג) וזהו שנראה בפשטות במאי דא"ל רב כהנא לרבא אלא טעמא דכתב רחמנא והמת יהי' לו. הא לאו הכי הו"א נבילה דמזיק הויא. השתא אי אית לי' לדידי' כמה טריפות יהיב לי' דידי' מיבעיא לא נצרכה אלא לפחת נבילה. והיינו דר"כ סבר דהא דבעלים מטפלין בנבילה היינו דנוטלין אותה בדמים בתורת תשלומין. ולהכי פריך ל"ל קרא כיון דישיב לרבות שוה כסף אפי' סובין. וא"ל רבא ל"נ אלא לפחת נבילה. ור"ל. דלא כמו שסובר דהוא רק בתורת תשלומין. דלפי"ז לא הי' הפחת של נבילה עד העמדה בדין על הניזק. כיון דאינה רק בתורת גבי'. רק דבאמת הא דבעלים מטפלין בנבילה הטעם הוא משום דנבילה דידהו הויא כמעיקרא. ולהכי פחת נבילה דידהו הויא. ובזה י"ל קצת מה שהקשו המפרשים ז"ל מדוע לא תקשה לי' לרב כהנא לנפשי' דגם הוא דריש לה דבעלים מטפלין בנבילה. מקרא דאם טרף יטרף וגו', ועי' מ"ש במהר"ם ז"ל. אכן למ"ש י"ל דר"כ לנפשי' לא קשה לי'. דמקרא דדריש עד טרפה ישלם טרפה עצמה לא ישלם. מוכח בהדיא דהטרפה עצמה אינה בתורת תשלומין כלל. ואין ההיזק מעיקרו