אדיר במרום מח

לא בטול שהוא העדר מציאות. כי התיקון בהיות האורות מתדבקין ונמשכין ומגיעין למטה ובאמת כ"ז הוא בסוד המעשה כי צריך שיגיעו אל המשרתים ואל העשייה בסוד ישמח ה' במעשיו שאז הקדושה היא השולטת והס"א מתגרשת ומתרחקת וזאת היא הכונה התכליתית כידוע וכאשר נתברר לך במ"א, אך אם בני אדם חוטאים גורמים שהאורות יהיו בטלים ממלאכתם וישארו בבחי' עצמם בלא פעולה וזה נק' בטלה. והוא כי חסר מהם ממש ענין המעשה התלוי בתיקון ידים כנ"ל וזה ממש סוד מצות התלויות בזו"נ בסוד כי נר מצוה אך התורה היא האור השורה על הנר, וכן הגוף נמצא להנשמה מחמת עבירה [שפוגם] בזיוג זו"נ וזהו המעשה שזכרתי ובהחסר המעשה לא נמצא באורות אלא בחינת אור התורה והוא בטל בלא מעשה ואינו מגיע אל המקבלים ואז הס"א מתחזקת לשלוט למטה והקליפות עצמם נקראים בטלה כי מציאותם ושליטותם מן הבטלה של האורות העליונים לכן הבטלה מביא לידי שעמום כי בטלות האורות הוא ממש הנותנת מקום שליטה לס"א שהיא השעמום וע"ב התורה צריך שתהיה ע"מ לעשות שאז התיקון נמצא בראוי. ותדע שז"ס זרע לבטלה כי גורם לאורות העליונים שלא יגיעו אל בחינת המעשה ואז האור עצמו היוצא הוא נעשק מן הס"א והוא בטל מפעולתו הקדושה. והבן היטב כי לאלה הטפות נבראים גופים רעים מבחינת מעשה הס"א תחת הגופות הקדושים שהי' צריכים להכניס בהם שהם מעשה הקדושה וה"ס שממית בידים תתפש כנ"ל שעושה גופים לטיפות והם השדים שצריך להמיתם ולהחזיר הניצוצות למקומם. והנה ע"כ כתיב עת לעשות לה' הפרו תורתך כי זה העיקר שצריך להגיע האורות לבחינת המעשה ובחינה זאת נתקנת בסוד שם הוי"ה ב"ה כנ"ל. ותדע שהלימוד של תורה עצמה העשוי לשם תיקון השכינה מחבר האור עם הנר. והנה התורה כשהיא נלמדת עם התיקונים הראוים היא עולה במעלות גדולות ועולה לאתנלפא קמי עת"י, והענין הוא כי ח"ס הוא שרש התורה בסוד חכמה כ"ח מ"ה וזה החיבור נמצא בין ח"ס ובין ת"ת דז"א וח"ס היא המתנהגת מן עת"י כמבואר לקמן בסוד קרומא דאוירא ושם הוא תיקון גדול ובאמת אם היא למטה נתקנת בסוד מעשה אז התורה של מעלה מתחברת עם התורה של ממה דהיינו ח"ס ות"ת ואתגלפין מילין קמי עה"י ואם התורה של מטה אינה נתקנת בסוד מעשה ח"ו גורמת לאורות של תורה של מעלה להיות בצלים בסוד הבטלה הנ"ל ולכן נאמר עת לעשות לה' הפרו תורתך [תורה דלעילא] דהיינו הח"ס [דאיהי מתבטלת] בסוד הבטלה כנ"ל [אי לא איתעביד בתיקונוי שמא דא) בבחינת המעשה, ותבין ותשכיל מאד עניני ההנהגה איך העיקר הוא עבודת התורה והכל בסוד שם הוי' ב"ה שכל האורות תלויות תיקונם בזה השם ובסוד הזה כי הלא מצבים רבים ותנועות רבות נמצאים להם אך המצב הטוב וההנהגה הצריכה היא בסוד שם הזה ונמצא הפסוק הזה [לעת"י אתמר] תורתך כי קורא לז"א תורתך מפני היותו ממש התורה של מעלה דהיינו ח"ס והכל ענין א' והמשך א' בסוד כח ופועל העלם וגילוי, והנה ע"ז נאמר אשריך ישראל מי כמוך וכתיב מי כמוך באלים ה', וס"ז כי ז"א הוא עצמו מה שמושרש בח"ס וע"ז הבחינה נאמר בו כך שמה שמושרש שם הוא עיקר פנימית ההנהגה וז"ס שם הוי' ב"ה כנ"ל וע"כ נאמר בו ג"כ מי כמוכה באלים ה' והכל ענין אחד

ואומר לך ענין מ"י המוזכר בשני הפסוקים אלו. דע כי הנה הרבה שמות יש שהם איזה שרשי ההרכבה שמתפשטים מהם ענפים רבים ואלה נקראים אלים שפירושו אילנות כי הם אילנות שלימים ממש אך שם הוי' ב"ה הוא העיקרי ועולה על כלם וזה המושרש לבדו בסוד תורה בח"ס זאת והוא שרש ישראל ג"כ כמ"ש עוד לקמן בס"ד בפירוש תנא כד סליק ברעווא למברי אורייתא, והנה בזהר פ' בראשית אמר אליהו לר"ש על ענין מ"י ברא אל"ה וז"ל בשעתא דסתימא דכל סתימין בעי לאיתגליא עביד ברישא כו' ע"ש.