אדיר במרום קצב

הא"א, וזהו בן פורת יוסף בן פורת עלי עין, משמע שהוא העין העליון והוא עצמו נקרא טוב עין, וז"ס טוב עין הוא יבורך, וכבר פירשתי למעלה איך סוד עיני היסוד יוצאין מבחי' העין דא"א והוא מקבל הברכה לפי שהוא מתקן הנוקבא בכל מיני תיקונים והם אותן התיקונים שזכרתי למעלה בסוד פקח עיניך שבע להם בסוד הד"ל הנעשה שם. וזש"א מ"ט כי נתן מלחמו לד"ל, ואמר מ"ט איקרי חד, והענין הוא בי למעלה אמרנו שב' עינים של א"א הם א', וצריך לדעת מה יש צורך לזה הלא התרין נוקבין דפרדשקא אינם כך אלא אנו אומרין מחד נוקבא חיין ומחד היין דחיין וכו', ולכן שואל [ס"ט איקרי חד נאמר שהם ב' אלא שמא' יהי' רחמים ומא' רחמי דרחמין. וע"ז משיב ת"ח בעינא דתתאה אית עינא וכו' ותראה שאינו אומר בתתאה אית עינא וכו' אלא בעינא דתתאה, וגם אינו אומר אית תרין עיינין אלא עינא ימינא ועינא שמאלא. דע שאפילו למטה שרש העינים הוא א' לבד אלא שמתפשט לב' וכן גם באדם כלי הראיה הוא א' ומתפרש לב', וסה"ע כי סוד ההשגחה תלוי באמת בעין שסודה ע' סנהדרין והיא כוללת חז"ת בכללות עשר, אלא שכיון שההנהגה צריכה להחלק לחסד ודין ע"כ הע' הזאת צריכה לפנות לימין ולשמאל ואז נקבעים ב' עינים בראש הז"א, וכשמאיר במלכות נאמר כי לה' עין אדם וגם על אבן אחת שבעה עינים, כי לפי ענין שורש העינים הם כל אלו הדברים, וע"כ בז"א שצריך זה ההתחלקות מתחלקין לב' ואז עושה ב' מיני הגוונין אך למעלה בא"א שאינו צריך להתחלקות לכן נשאר בשרשו שהוא א' לבד ועכ"ז הוא צריך לכלול ענין ההתחלקות כדי למתק ואז נשאר בחי' ב' העינים בסוד ב' גוונין וכללותם בגוון הכוללם כנ"ל, ונמצא שסוד עין שמאל לא יש כלל אלא כללות ההתחלקות שלמטה נכלל במדריגה א' והוא מדריגת ימין, ולכן אמר [בעינא תתאה אית עינא כו'] פי' למטה העין ישנו בבחי' חסד וישנו בבחי' דין ואינו כמו א"א שכל הכוונה לחסד להחזיר הדין לחסד אלא הם תרי בתרי גווני ולכן נאמר שהם שני העינים ממש, אבל הכא לית עינא שמאלא זאת הבחי' לא יש אלא ששני הבחי' שלמטה נכללין אעפ"כ למעלה ואז נעשה העין בבחי' זו שכולל כל החלקים שלמטה בדרך א' לפי שורשו שהוא א' לבד והצד הזה נקרא ימין שהוא עין א' הרואה הכל בחסד, רואה החסד להחזיקו רואה הדין להחזירו לחסד, אך כיון שכל דראי' היא לכוונה א' אעפ"י שהוא כמו עושה ב' פעולות עכ"ז עדיין נקרא א' ולא תרין בי אין טעם זה מספיק להעשות ב' עינים, והבן היטב כי במקום ההכרח דהיינו בז"א שהם תרי בתרי גוונין נעשים שנים אבל כיון שאין הכרח נשארים בשרשם חד ולא תרין

ואמר עוד וז"ל ותאנא עינא דא דהוא עינא דאשגחותא פקיחא תדיר כו', והענין כי כבר שמעת איך שורש הראי' הוא בעין זה דא"א, שעין ז"א עצמו אינו רואה אלא בסוד אור העתיקא הזה, והנה להיותו שורש ההשגחה צריך בו תיקון גדול והוא נמשך לו מנצח הוד דעתיקא המתקנים אותו בסוד ז' תיקוני רישא, והוא כי הוא פקיחא תדיר ובו תלוי הפקיחא הזה, פי' כי לא שיחסרו הגבינין אלא שההשגחה נמצאת בו בכח ונשאר בחי' הגבינין נבלעין בו ואין להם שליטה וזהו בז"א נא' שהגבינין נותנין ההשגחה, כי כיון שהוכנו הדברים בסדר זה להיות גבינין על העין הנה גם להם המצא הפעולה אפי' בזמן פקיחותם והם נכנסין באשנחותא והוא כי אור דעינא דעתיקא עליהם נמשך כמוזכר בברייתא דמשפטים, וז"א צריך לקבל ממנו הראי', אבל כאן האשנחותא הוא בעצמו ואז הוא פקיחא תדיר ואינו משועבד ותלוי באחרים, וגם חייכאן תדיר וחדאן כו', כי כח אור הנו"ה דע"י מחזיקין שם ההארה ועושים השחוק הזה, וסוד השחוק הוא ריוח האורות, מלשון מפח שוחק, ונמצא שהאורות עומדים באלו העינים ומאירים בהם בריוח וגלוי גדול והם שמחים ומולידים שמחה ברואיהם, והוא כי יש עינים מלאים חימה ויש אחרים עיני שמחה המשמחים ממש והשמחה היא נועם