אדיר במרום קפא

אפר דם מרה, והראשון הוא אפ"ר שהוא המ"ג אלה שזכרנו, אך בזמן התיקון נעשה אדם בסור שם מ"ה, ובבחי' זו יש התפלין בסוד שם מ"ה שבמצח והם נקראין פאר כנגד הפ"ר האלו

ונחזור לענין שכך הוצרך להיות האור של העינים במצח מפני חילוקי הזמנים. ונבאר עתה ענין מה שמגיע מן הרואה אל הנראה שהיא בחי' החוור הג' הנזכר כאן ששנים אחרים הם להסתכלות עצמו וזה ממשיך למטה אל התחתונים. והנה היות הנראה מצטייר ברואה הלא זה לבדו יספיק להיות לו לחוזק רב בהיותו קשר כפול בין הסיבה למסובב. אך עוד אמרנו שיש חידוש מתילד בנראה מכח הראי' אחר שנשלמה, וע"ז אמר [להיט ונהיר וכו']. והנה מה שנתקבץ מן ההסתכלות בב' החוזרין האחרים שזהו לצורך עצמן, ועכשיו כשמתחבר **(בה"ב עכשיו מהדחק ומתפרש.)** בזה החוור הג' אז הוא להיט, וכיון שעשה זה אז נהפכים פני המאורות להאיר אל התחתונים וז"ס ונהיר

וצריך שתדע כי זהו סדר כל העולים, כי הנה תחלה צריך שימשך להם הארה מן העליונים הארה הנמשכת ממילא בלי התעוררותם, ואח"כ בהארה זו מקבלים הכנה לעלות ולהמשיך להם המשך חדש מה שצריך להם, וזה הענין כבר נתבאר בסודות הזווגים דאו"א וזו"ן, כי יש זיווג או"א התמידי ומהם נמשך אור אל זו"ן כדי שיוכלו לעלות ובעליותם הם מעלין מיין נוקבין לאו"א עצמן ואז ממשיכים הם להם בזווג הפנימי מוחין חדשים, וכל אלו הדברים עושה בכאן העין אחר שנשלם, פי אחר שיצא הפנימית וחזר וצייר והמשיך האור שאז יש כה לעין לראות כי בעוד שאינו כך נקרא שהוא מחוסר בנין, והנה בתחלה מתלהט בתיקוניו אלה וכ"ז בכח החוור הג' ואז פונה להאיר לתחתונים ויוצא ממנו מה שיוצא ויורד למטה אצל התחתונים, וז"ס השפע הראשון היורד מאו"א לזו"ן להעלות זו"ן אליהן, ותראה כי לזה די לו מה שעשו ב' החוורין האחרים ולכן מיד יתלהט ויאיר ויורד מה שיורד, אך אח"כ ישוב ויעלה ובהעלותו מביא עמו איזה כה מן הדבר הנראה והוא עולה עד המוח לפנים וזהו הוא לו כמו מיין נוקבין ואז יצא מן המוח מה שיצא וינתן בסוד הזווג הגוון הזה עם הבוצינא דאמצעיתא שהוא הבת עין הנכללת בו שזכרנו ואז נולדת תולדה חדשה ממש וניתנת ממנו אל התחתונים, ולפי סדר ההנהגה א"א מביט בז"א ועושה בהבטה הזאת כל הדברים האלו עד שמוציא מן העין עצמו הארה הראוי' לצאת ממנו אל הז"א וז"ס הארחין הל"ב שהוא ענין הכבו"ד המגיע אל הז"א במוח שלו ובל"ב שלו כמ"ש לעיל והבן היטב. והנה בהגיע אלה האורות למטה אז מתלהטין האורות שלמטה, וזהו התלהטות לבד כי אין הפעולה אלא להעמיד האורות בתוקפם. ואמר עוד וז"ל אמר ר' שמעון יאות הוא ועתיק יומין יפקח עינא דא עלך וכו', כי באמת עתיק יומין הוא המנהיג את הנהגת הא"א והעין בעצמו הוא א' משבעה תיקונין דרישא שהם נעשין מעתיק יומין כנודע

ואמר תאנא חוור בנו חוור וחוור דכליל כל חוור, חוורא קדמאה נהיר וסליק ונחית לתלת בוציני וכו', כנ"ל בכל הג', ומה שהוסיף רשב"י ז"ל בכאן הוא ענין הסליק שאמר, והוא שהעין טוב של א"א מתקן כל הקלקולים, וסוד הענין הוא טוב עין הוא יבורך, וכבר פירשתי לקמן אל תקרי יבורך אלא יברך, וכדי שתבין זה הענין היטב צריך לפרש לך הקדמות גדולות, דע כי הטבילה במקוה סודה להעביר הזוהמא בתיקון כל הקלקולים, וסוד הענין הוא משארז"ל וברך את לחמך ואת מימיך, מה לחם ניקח בכסף מעשר אף מים שניקחים בכסף מעשר ומאי ניהו יין וקארי להו מים אם נשפך בביתו כמים איכא ברכה ואי לאו לא, וזה כי צריך שתדע כי שורש המקוה הוא בח"ס ואח"כ הוא ביסוד אימא ואח"כ בנוקבא דז"א, וסודו כי הנה הניצוצין דאלקים הם ע' והוא היין שביסוד אימא ובח"ס הוא היין המשומר שה"ס עדן, והנה היין הזה אינו טוב אלא מפני המים שבו, והוא מש"א בזוהר דאתי יעקב וארמי בי' מיא ואז נעשה טוב, וז"ס הטוב והמטיב כמ"ש לקמן בס"ד, וז"ס הכתוב וחכך כיין הטוב הילך לדודי למישרים, וכן סוד הכתוב