אדיר במרום קפ

מסתכלת לס"א אלא בסוד עצימת העינים, וז"ס עוצם עיניו מראות ברע, כי סוף סוף יצא מן הפנימיות מה שיצא לקיים אך לא תחזור צורת הטמא להצטייר בעינים כלל ונמצא העינים טהורים כי בפנימיותו בעצמו שיעשה ההסתכלות אין רע כי כבר אין לס"א חלק ואחיזה בו, ובהיות השבירה במלכין קדמאין לטעם שורש הס"א כמו שידעת ע"כ לא הביט להם הא"ק אלא בסוד סתימת העינים, וכאשר נבררו ונתקנו אז חזר להביט בם בפקיחת העינים, והנה בעבור שינוי הזמנים האלו לכן הוצרך שאור העינים לא יהי' קבוע בהם אלא מן הרצון יטלנו שהוא הגלוי באמת שעכ"פ איזה חלק ממנו יגיע אליו אך מעט יהי' בסתימת העינים והוא החלק המקיים לא יותר ובהפקחם יאיר בהם כל האור הראוי' להאיר. והנה שימת התפלין בין העינים הוא לטעם זה למען הוריד האור מן המצח אל העינים, והנה העין בכלל ה"ס המנורה כמ"ש לעיל ויש בו היחודים של הנ"ר, כמ"ש בסוד הכסויים וח"ס להעלות נר תמיד שנאמר במנורה, והאור הוא היורד מן המצח כמ"ש

ונחזור לענין התפלין שכתוב בהם והי' לאות על ידכה ולטוטפות בין עיניך. כי הנה כבר שמעת הקשר שבין העינים והלב, כי בעשיית העינים בסוד ש"ם כנ"ל אז הכבו"ד של הל"ב נאמר בו וכבודי לאחר לא אתן. והנה ע"כ התפלין עצמן שהם האור של העינים יורדין עד כנגד הלב ועושין שם תפלין של יד, ובאמת הם תפלין דראש לרחל כנודע. והנה תבין ענין בחוזק יד הוציאנו וכו', כי בהיות התפלין מאירים אז נאמר וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך, וזה כי בהיות התפלין ממשיכין האור אל העינים כראוי יפקחו העינים ויאירו ואז אין שטן ואין פגע רע אבל בשעה שאין העינים נפקחים שהוא חסרון הארת התפלין, גובר השטן ונקרא שהקב"ה כביכול ישן בסוד עורה למה תישן, והוא בעבור סיתום העינים, אבל בזמן הגאולה נאמר ראה ראיתי את עני עמי, כי כבר נפקחו העינים והי' זמן הראי' וז"ס וירא ה' כי סר לראות שז"ס הראי' שנזדמנה אז לגאול את ישראל כמבואר במ"א. ולכן אנו מתפללים פקח עיניך וראה שוממותינו, כי כשנפקחו העינים מיד הדברים נתקנים. והנה מגיע הדבר בגלוי במצה ובעינים ובהעלם בלב כי הוא פנימי, אבל גם הוא מקבל התיקון מן התפלין כנ"ל, ולכן נאמר והי' לך לאות על ידכה, לך לאות ולא לאחרים לאות כי איננו דבר מתגלה כמו התפלין שבראש, והיד שהיא הגבורה נתקנת באור זה של התפלין המאיר שם ואז יש בה כח להושיע ישראל, ובס"ז יצאו ישראל ממצרים, וזהו כי בחוזק יד, שה"ס החוזק וההתגברות של הגבורה שנעשה בהארת התפלין ובכח זה יצאו מן הגלות, וז"ס ידכה יד כהה, כי הגבורה ה"ס כהה בסוד ותכהין עיניו מראות והוא מפני התאחז בה עשו, ובס"ז הי' הגלות חושך, אך בהתעורר האור של מ"ה שה"ס התיקון בסוד התפלין ומגיע למטה עד זאת היד זהו נקרא חוזק יד ובתיקון זה יצאו ישראל ממצרים כנ"ל. והנה כן תראה שלילה לאו זמן תפלין כי אז הוא סוד השינה ואז צריך הסתלקות האור מן העינים, ותראה שגם האבל פטור מן התפלין וכן ט' באב, כי הכל המה בסור חשכת העינים, ובסוד המיתה הבאה מן השבירה, ותראה כי קשר כל הדברים איך הולכין ומתקשרים זה בזה, השבירה והתיקון, ועניני הנהגת העולם ופעולת כל המאורות כי הכל המשך סדר א'. ותדע שהתפלין נקראין פאר, והוא ממש ענין התיקון הזה שאמרנו, כי הנה כתיב לתת להם פא"ר תחת אפ"ר, והוא כי זמן הגלות להיותו זמן האבל לא יש כח התפלין וע"כ יש האפר במקום התפלין והם ה"ג מנצפ"ך שעולין פ"ר, ומקומם ביסוד אימא במצח הז"א, ומצד זה אד"ם הוא אפ"ר ד"ם מר"ה, כי הנה במלכין קדמאין הי' סוד אד"ם אבל אינו אד"ס דמ"ה שה"ס התיקון אלא שה' ס"ג עולין ז' פעמים אד"ם שעולה גימטריא שט"ו ועם ה"ג עולה ש"ך שה"ס ש"ך דינין, וז"ס הז"מ, והם סוד זה האדם