אדיר במרום קסג

אפי' בסתימת העינים אבל אח"כ נאמר פקח עיניך וראה שוממותינו, כי פקיחת העינים היא הארת העינים בכל בחינתם, וה"ס פוקח עורים שהוא ס"ג ומ"ה כמבואר במקומו שאין שולטין בלילה כי אין השליטה אלא בבחי' ב"ן והע"ב מאיר לה לקיומה, אך כשנפקחין אז מאירין בה כל הד' הויות כסדרן ע"ס מ"ב והוא היקיצה מן השינה, וה"ס טוב עין הוא יבר"ך גי' רל"ב כמנין ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן שבעינים שבבחם יציאת הברכה בראייתם, והנה אהי"ה אלהי"ם אדנ"י עולים בגי' עק"ב וכשהעינים מאירים שולטין בסוד הד' הויות שלו כנ"ל הנה הי"ו אותיות פשוטות שלהן מתחברים עם העק"ב ונעשה בני' פק"ח וה"ס פק"ח עיניך וראה, והנה כאן תלוי השינה של הגלות והיקיצה של הגאולה, בסוד אני ישנה ולבי ער, כי בזמן הגלות העינים ישנים שאין בקיעה אלא בסוד ב"ן כי אם היתה יותר לא היתה שינה ואז היא השבירה כנ"ל, ובסוד שחת לו לא, אך הלב ער, והוא כי גם עתה בגלות יש עינים דאע"ג דאיהו לא חזי מזלי' חזי, וגם בחי' החלום יש בגלות ואינו מסוד ההתעוררות הזה אלא סודו הוא הדמיון כי הנשמה שרואה מה שרואה חוץ לגוף מציירת הדברים ההם בדמיון הציור שמציירת ואז נראה לדמיון מה שהיא רואה, אבל ענין לבי ער אינו כן אלא ממש הוא ענין מזלי' קא חזי שיש בזמן הגלות

ונבוא עתה לבאר ענין העינים של א"א, כי הנה התיקון הזה משונה בו מכל שאר התיקונים, כי שאר התיקונים הם כך בא"א כמו בז"א, אבל בעינים אינו כך אלא הם משונים משל ז"א, ולכך צריך לפי ההנהגה כמו שאפרש לך עתה, ולכן אמר עינוי דרישא חיורא משתניין משאר עיינין, ודייק לומר משתניין להודיע שהתיקון בכאן הוא להיותם משונין משא"כ בשאר התיקונין, והענין כי כבר אמרנו שג' כסויין יש על העין סוד אהי"ה אלהי"ם אדנ"י, וכשההוי"ה שולטת אז מתחברת עם הנ' שמות ג' הוי"ה שעולה ע"ח, ועם העק"ב הנ"ל עולה גי' נ"ר ואז יורד האור מן המצח ושורה עליו ואם לאו הוא חושך, והנה לכן מדליקין שתי נרות בנר שבת ונר י"ט שהם כנגד שני הנרות שבשני העינים אלה, וגם אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו והיא הראי' בעינים שבהם האור שורה על הגר כמ"ש והנה כשבא הק"ל דמ"ה למטה בעינים אז נעשה זה הדבר ומתחבר הק"ל היורד עם הק"ל שיש כבר בעי"ן ועולה גי' ס"ר, וה"ס כי ס"ר לראות, והנה גם שתי העינים הם ס"ר כי שני פעמים עי"ן גי' ס"ר, אך בסוד הנ"ל הנה בבל עי"ן יש ס"ר כנ"ל, ואז מאירין בו עשר הויות בסוד ע"ס, וע"ב כתיב בציצית וראיתם אותו, כי עי"ן עולה ק"ל, וכנ"ף היא אהי"ה דההי"ן קנ"א, שמלואו ק"ל לבד הפשוט והבן, ואז נמשך האור בנר כנ"ל, וסוד הענין כי רז"ל אמרו עינא וליבא תרי סרסורי דעבירה, כי באמת אחיזת הס"א בנשמה היא בסוד הצל"ם שהיא המלבוש המחבר אותה עם הגוף, וע"כ צוה הקב"ה לשום הציצית בכנפות הבגדים כדי להציל כנפות הצלם הקרובים אל הס"א שלא תתאחז הס"א בם. והנה כבר שמעת איך בעין מתגלה הצלם ושם בסודו נעשה הציור, והענין כי הנשמה יוצאת בסוד הבנת הלב דרך העינים וחוזר ומצטיירת בעינים ומשם אח"כ מגיע ההרגש אל הלב, ובהיות שהי' הציור בסוד הצלם ע"כ הי' מוכן אל אחיזת הס"א, וגם ההרגש נעשה בלב וכיון שהוא מס"ז כבר נקרב אל הס"א והנה ע"כ צריך להסתכל בציצית כדי לתקן זה העין שתתחזק בכח המצוה בכח האור של מ"ה כנ"ל ובכח זה ניצולין מן העבירות

ואשלים לפרש לך עתה ענין הכסותא והגבינין, והוא כי העין הוא משגיח ופועל בכח וכשיש ח"ו עונות למטה גורמין שהס"א תוכל להתאחז בעין מצד הדין שבו כמו שנבאר לקמן בס"ד בענין הגוונין, ואז נאמר ותכהין עיניו מראות הכתוב ביצחק שהוא דינא קשיא, אמנם אם הי' נשאר כך הי' צריך הדין להעשות מיד בלי איחור ומפני