אדיר במרום קסב

ומציירם ואז נותן קיום גדול לבריות המצטיירים שם, ואלה הם העינים בסוד החכמה כנזכר במ"א והציור הזה נעשה כעין עצמו שהוא בחי' כלי אך יותר פנימי ודק וזה עושה שני דברים א' שלא יהי' הציור אלא בבחי' חיצוניות וגוף וא' שהגוף עצמו נשרש שם ובכח התחזקו שם נתקן בכל האברים במקומן, והנה הגוונין עצמן של העין נעשה בכח שליטת הנשמה כמ"ש לקמן בס"ד

אמנם צריך לפרש שתה ענין סתימת העינים ופקיחתם, וזהו תלוי בסוד הגבינים והעפעפים, והסוד פקח עיניך וראה, ותבין ענין ספירת הנקודים בסוד ב"ן שיצא מן העינים ומ"ה מן המצח וגם תבין סוד הפסוק והיו לטוטפות בין עיניך שאנו משימין התפלין על המצח, הנה כבר אמרנו שהחושים הם בסוד שחת לו לא, ולכן הנקודים שיצאו מן העינים האורות נסתלקו וירדו הכלים כנ"ל, אמנם כיון שראית העין נעשה בסוד הכלי כנ"ל לכן צריך שיהי' לו ב' זמנים זמן שאף הכלי יפעל שם אין שייך לומר שחת לו לא, כי אין שייך זה אלא במאורות שלא נצררו בכלים, אך יהי' זמן נ"כ שיפעול האור לבדו בסוד הבקיעה שהוא בסוד שחת לו לא, שגם שיסתלק הציור של הכלי לא יסתלק מעשה הבקיעה והם הגוונין הנראים בסתימת העין, כמוזכר בזוהר פ' וירא ע"ש, והנה הענין הוא כי העין נעשה בסוד שם הוי"ה ב"ה, ויש ריסי העינים והגבינים והעפעפים, וסודם אהי"ה אלהים אדנ"י, וזהו שאמרתי שהעין נעשה מן הצל"ם, כי הנה המ' דצלם ה"ס ד' יודין דע"ב, והל' דצלם ה"ס ג' יודין דקס"א, ומן הצ"ם דצל"ם נעשה עי"ן והוא ני' ק"ל כמנין עי"ן, ומן הל' שהוא נ' יודין דאהי"ה דקס"א נעשים הגבינים של העין, ואח"כ מזה האהי"ה יוצאים שני שמות שהם אלהי"ם אדנ"י ועושים העפעפים שהם הכסוים של העינים והשערות שבהם, והנה כשאלה שולטין אז מכסים את העין ואז אין הציור מצטייר בכלים אלא נשאר בסוד שחת לו לא, כי הלא אעפ"י שנסתם העין יש מקום בקיעה שם ואז מתפשט הפנימיות בסוד הבקיעה ההיא, אמנם האמת הוא שזהו בחי' שם ב"ן לבד, פי' כי הלא אנו אומרים שבעין יש שם הוי"ה ואז מתפרש לד' שמות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן כידוע, וזה כשהוא שולט, אך כשהכסוים שולטין בסוד הנוקב' הנה אז לא נשארת הבקיעה אלא בבחי' אחרונה של הראי' שהיא ב"ן, אמנם צריך שתדע שבאמת ראית העין נמשכת דרך המצח, כי במצח יש מ"ב דמ"ה כמ"ש לעיל, וריבוע מ"ה יורד אל העינים ונותן הראי' (כי ריבוע מ"ה כזה יו"ד, יו"ד ה"א, יו"ד ה"א וא"ו יו"ד ה"א וא"ו ה"א, עולה גי' ק"ל כמנין עי"ן), והנה שם במצח יש התפלין וסודם ד' שמות ע"ס מ"ב, ובס"ז יורד ממש זה הק"ל לעי"ן ומאיר באור הד' שמות ואז העין ג"כ מתמלא באלה הד' הויות, וזה כי ההוי"ה שהיתה כוללת כל הד' גוונין מתחלקת לד' הויות, והנה תבין עכשיו היטב ענין יציאת אורות עיני הא"ק, כי הנה האורות שיצאו מתחלה לא היו אלא הכנות לעולם האצילות כי כל אותן העולמות שאנו אומרים למעלה הנה הם מציאות האצילות שהי' הולך ומזדמן, ואפי' המלכין קדמאין הם כך שהוא כד אכתש אומנא בפרזלא, והנה לכן לא יצאו מן העינים אלא הנקודים שסופם להיות האצילות, אמנם כבר שמעת איך ראית העין נמשכת מן המצח בסוד התפלין, ולכן כתוב ולטוטפות בין עיניך, וצריך לשום אותם במצח, כי משם יורדין אל העינים ועושין בה הראי', אבל בתחלה היתה בהם הפקיתא בסוד בין לבד והי' צריך למלא בכל בחינותיו אבל קודם שנתמלא היתה השבירה, וזהו מה שידעת כי לא יצאו בתחלה אלא בבחי' נפש לבד ולא קבע עוד שאר בחינותיהם עד שנשברו ואח"כ קבלו אותם, ובאמת הם באות מן המצח בהתגלות המ"ה שבו ואז יצאו ונתחברו יחד. והנה כיון שנשברו הכלים נסתמו העינים ואז הי' השממון כי הכלים נשברו וירדו בלי תיקון אך המאורות נסתלקו מהם והם בבחי' ב"ן לבד שהיא הבקיעה הנמצאת