אדיר במרום קמד
Adir Bamarom 144 · אדיר במרום · free full Hebrew text
Open in the reader →א נשלם התיקון עד מלך המשיח, לכן אמר שמר תם שהוא דוד וראה ישר שהוא אדה"ר הנתקן בכחו בתיקון זה וזהו סוד הא' והד' של אדם, אך סוף הכל במלך המשיח שהוא סוף האד"ם בסוד הם' שלו, ואז יהי' התיקון של שלו"ם בסוד והי' זה שלום, ולכן כי אחרית לאיש שלום, וזהו תיקון שלם של אד"ם אד"ם דו"ד משי"ח, ואז ופושעים נשמדו יחדיו, כי כבר אמרנו שהטומאה יבלע בזוהמתו של צואה רותחת, אך זה אינו די אלא שבליעת של משיח יהי' בסוד בלע המות לנצח, בסוד העברת צורת הס"מ, ואז יהיו נשמדים יחדיו הטומאה והשורש שלה, וזהו נשמדו יחדיו אחרית רשעים נכרתה
ונחזור לענין כי אבידה נקרא מה שכח אימא מבליע השורש ואינו שייך בהנהגה כלל, ועכשיו תבין ענין המציאה כי הוא ממש היפך האבידה, והוא אלו המאורות שנתעלמו בכח אימא, הנה בזמנים אחרים מוציאים מה שאינו לפי סדר המאורות כלל, וזהו מציאה הבאה בהיסח הדעת, כי באמת אין הדעת מגיע אליו כי אינו תחת סדר המאורות כלל והוא כמו חידוש בריאה, אלא שבאמת אינו חידוש כי הם מאורות שכבר היו אלא שנתעלמו ועכשיו חוזרים ומתגלים, ובאמת מכאן נמשכי' הדברים שנראים כמו מקריים למטה ואינם מקרים כי אין שום דבר במקרה, אלא מאלו המאורות שמתעלמים ומאלה שמתגלים יש תמיד ואלו עושין האבידות והמציאות, והם דברים הצריכין להיות כך לצורך תקון ההנהגה, ותדע שראשי התיקונים היותר עיקרים צריכי' להיות בסוד חרוב ובנוי, ההורבן נעשה בכח האבידה, והבנין בסוד מציאה, וזהו משיח הבא בהיסח הדעת בסוד מציאה ג"כ, והוא כי עכשיו יום הגאולה נעלם מאד בסוד יום נקם בלבי, ורוחו של משיח הוא נ"כ נעלם, ולע"ל יתגלו בהיסח הדעת בבחי' מציאה כנ"ל וכן דוד נאמר בו מצאתי דוד עבדי, והבן היטב. ואמנם צריך שתדע מהיכן נמשך יציאת המקריים האלה באותו הזמן שהם יוצאין ולא בזמן אחר, אך סוד הענין הוא התנאים שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית שארז"ל, וזה כי כאשר מסר כל הדברים בסוד העת ביד הרגעים כנ"ל שם ג"כ התנה תנאי על הרגעים שרצה שכשליטתם יניחו ההנהגה לאימא לגלות אלו המאורות אשר נסתלקו כבר מן ההנהגה, ונמצא שמכח העת היא הכל אלא שאין העת סערר המאורות האלה כלל שאין לו קשר עמהם אלא על סוד אימא שהיא תגלה מה שתחפוץ וע"כ נקראים מקריים ובאים בהיסח הדעת מפני ריחוקם מן הזמן
ועכשיו תבין דברי הרשב"י וז"ל רעוא דמצחא תשכ"ח וכו' והוא כי בהיות המצה מתגלה ביום שבת הנה אמרנו שמשייר הארה גדולה שממנו מתקבל המיתוק כל ימות החול, וג"כ שמתגלה לכל מתפלל שיהא ראוי לזה, אך איך יהי' זה שיהי' חילוק בין ראוי לשאינו ראוי, כי הלא כשנתגלה ביום שבת נתגלה על הכלל ולא על שרשים ופרטיים אך האמת הוא כי זה הגלוי נסתר בכח אימא ואז אינו מתגלה, ומי שיזכה אז אימא תתעורר עליו ותגלה אותו, ולכן אמר [רעוא דמצחא תשכח כו'], ולא אמר יתגלי כי הגלוי של השבת הוא העושה זה, רק שאימא תניחהו להמצא
ואפרש לך ענין הברכה [בריך ברי לעתיק יומין וכו'], ובאמת נם בפסוק כך מצאנו שנאמר ברוך אברם לאל עליון, וכפי הנראה הי' צריך לומר מאל עליון, אך סוד הדבר הוא כי הנה כתיב ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום, וכאן מבאר היטב ענין הברכה מה היא, כי הנה ברוך עולה רכ"ח ועם ד' אותיותיו הוא רל"ב שהם בי' ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, והפסוק אומר ה' יבר"ך את עמו, שעולה רל"ב, וסוד הענין הנה הברכה אינה אלא תוספת הכנה בשורש המשפיע ובמקבל עצמו לקבל יותר ממה שנותן לו בחוק הראשון של הבריאה, וה"ס ה' עוז לעמו יתן, והוא כמו יתר עז, כי הברכה אינה אלא תוספת כח יותר על הבריאה הראשונה, והבן היטב כי אין מתחדש בברכה ירק ההשפעה מתחדשת, וזה כי הכל נברא בשיעור מדוקדק בכח קו המדה המעמיד