אדיר במרום קמב

השבת גובר עליהם, וע"כ כשישראל אומרים תפלת מנחה אז הולך התיקון אל הלב כמו בחול ומתעורר הדין של הז"א כמו בחול, אבל בהיות כח השבת ממתק אז יתגלה הרצון מצד סוף הרצון שחוזר כל רע לטוב ואז נמתק דין ז"א והס"א אינה שולטת כלל ונמצא מיתוק זה הוא מיתוק גדול כי מצד א' מתגלה כח הדין מה שאין מתגלה בזמן אחר ולמתקו צריך גילוי הרצון הפנימי ואז ניתן מיתוק גדול, והנה אז נקרא מנוח"ה מה שבחול נקרא רק מנח"ה, כי ברחל הוא התיקון הגדול, וה"ס ועל מנוחת"ם יקדישו את שמך, אך כדי שנוכל להמשיך כח המיתוק הזה אפי' בזמן אחר כמ"ש למעלה תיקנו לומר פסוק ואני תפלתי וכו', להמשיך משם העת רצון לצורך החול ולפרט תפלת כל המתפללים, וזהו כונת הפסוק ואני תפלתי וכו' לכל זמן אחר. ואמנם צא"ל מי הוא הגורם לזה המצה להתגלות, אך ס"ז הענין הוא בסוד לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים, וזהו שכתוב כאן ועת רצון מעתיק יומין לגלאה מצחא. ואפרש לך עתה ענין זה העת איך הוא, כי הנה כבר שמעת מה דכתיב דבר בעתו מה טוב, וכן ואתה נותן להם את אכלם בעתו, וסוד הענין כי הזמן כבר שמעת מהו שהמאורות מעכבין זע"ז וע"כ יצטרך הזמן להוציא פעולתם למטה, אך האמת כי כיון שהושם זה הענין הנה נמסר הדבר למלכות, והענין כי המלכות היא העת המתגלגלת תמיד ולפי גלגולי' כך מאירין האורות למעלה, ובאמת כל הרגעים שיש בשבוע הם כלם מיני גלגולים למלכות ונמסר לכל רגע פעולותיו כי בהתגלגל המלכות בגלגול ההוא הנה בכח' יתעורר המאור אשר לו ראוי הפעולה, והנה האמת הוא שבזמן התפלה של מנחה דשבתא נעשה זה הגילוי אבל אין אנו מבינים עדיין איך נעשה כי הלא התפלה אינה הולכת שם אלא למטה, אבל הסוד הוא מה שאמרנו כי מפני כך נקבע שבת בשבעה הימים שכחו נמשך אח"כ אפי' בחול, וכיון שמתגלה העת רצון באותה השעה יהי' לו כח להתגלות אפי' בכל זמן אחר, וסוד הענין כי גם זה תלוי בעת וכבר אמרתי שהשכינה היא העת שבהתגלגלה עושה הדברים, וסדר גלגולה הנקבע כך היא שבהגיע השיעור של יום הז' יתעוררו מכחה מאורות העליונים הממתקין הדינין למטה, ובכל רגעי השבת מתעוררין מאורות חדשים הראויים לעשות המיתוק השייך להם עד שבכל השבת מיתקה כל הדינין הצריכים להמתק, וכך הוסדר הגלגול שבאותה שעה של מנחה ממש יתעורר עתיק יומין לגלות המצח ואד מתחברים התיקונים ביחד העת שבכחו גורם לגלות לע"י התפלה שעולה למקום שעולה שמתקנת בחי' הל"ב ואז נמצא שהמיתוק הגדול מתעורר בשעת הדין הגדול ונותן לו מיתוק גדול, ואח"כ מכח זה ימשך כח המיתוק הזה אפי' בזמן אחר, וזהו כמו סוד הי"מ הנמשכין מקדושת שבת, וזהו כי מה שלא הוכן בבריאה א"א להיות אח"כ, אבל כיון שקדושת השבת הוכנה בז' הימים אז כחה יוכל להאיר גם בזמן אחר

ואמר אמר ר"ש לר"א ברי' בריך ברי לעתיק יומין וכו', וצריך להבין לשון זה של תשכח, ובאמת לשון מציאה מצאנוהו בהרבה מקומות בתורה בענין הקב"ה והשכינה והוא דרשו ה' בהמצאו, בקשתיהו ולא מצאתיהו, ואפרש לך עתה הדברים הנולדים בעולם במקרה מהיכן הם יוצאים, כי למה יפלו כן בלי ראות הטעם, וסוד הענין הוא מה שאמרו חז"ל, משיח מציאה ועקרב באים בהיסח הדעת. וצריך להבין מהו ענין אבידה כדי להבין מהו ענין המציאה, אך הענין הוא כי כל המאורות הצריכי' להנהגה כבר נסדרו בסדר זא"ז לפי ענין הנהגתם, ולכן הפעולה המגעת אל המאורות הנה תתגלגל ממאור למאור עד המקום אשר יהי' לה כח להגיע. אמנם לפעמים יהי' שהמאור א' לא ימצא, והענין הוא כי ההנהגה היא בזו"ן כמו ששמעת כבר אך אימא היא העומדת על ההנהגה להניעה כרצונה בסוד כי אלהים שופט, ובאמת הדעת של הז"א שם ענין הידיעה, פי' כי מה שנסדר בכחו הוא המנהיג, והנה לפעמים מתחזק כח אימא על א'