אדיר במרום קכא

הוא בז"א ולא באריך כמ"ש, ולכן אמר [ההוא ארחא], פירוש אותו שלמטה, כי כבר שמעת כי תקוני הא"א נחתמין בראש ז"א, ולכן יש שם האורחא דקיק כנ"ל בתיקוני ז"א, וזה האורחא דקיק נאחז מן האורח הזה דע"ק, ועוד מתפרש לתרי"ג בסוד ההתחלקות הראוי לז"א, כי אורה דקיק הוא חותם האורח הזה, ונמצא שזה האורה נקרא שמתפרש ולא בע"ק אלא בז"א שבו מחולקים הדברים אבל זה ודאי שנכלל באורח הזה כל מה שעתיד להתפרש למטה, לכן הזכיר כאן הענין של הז"א אפי' שנראה שאין כאן מקומו, אבל כדי שנדע כי כיון שזהו השורש לזה התחתון נמצא כאן מה שימצא שם כי אין שם אלא התפרטות של כאן, אבל שם מאיר להגיע אל הצדיקים לעוה"ב שהם מקבלין מ"ן, אבל יש להם לקבל ממה שתיקנו לסוד הנצחיות. והבן היטב כל הענין שפירשתי לך ע"כ, כי הוא סוד עמוק מאד מאד

ואמר עוד וז"ל מצחא דגולגלתא רעוא דרעוין וכו'. ואפרש לך עתה מהו ענין הרצו"ן שנקרא המצה מצה הרצון, ובאמת ה"ס גדול ועמוק מאד. דע כי מלת רצון יש לה הרבה הוראות, רצון יורה על המחשבה הרצונית, רצון יורה על מה שא' רוצה שיהי', והוא כמו גזרה שכלית, רצון יורה על חפץ וחשק, רצון יורה על כוונה התכליתית, רצון יורה על פיוס וסבר פנים יפות, וזהו באמת סוד גדול. הנה מה שאנו מדברים במאציל ב"ה הנה כבר פשוט הוא שאין אנו מדברים רק בבחי' פעולותיו ולא בבחינה מהותו ועצמותו כלל, ותדע שאפי' מה שאנו מזכירין אותו בשם אין סוף ב"ה אין הכוונה על עצמותו כלל אלא על פעולותיו. ופירוש הענין כי כיון שאנו יודעין שהמאציל האציל את כל אלה שהאציל, א"כ אין ידיעתנו בו אלא שהוא אור פשוט מאיר, ור"ל מאיר שמגיע הארתו על האחרים, אך שנבין מהו האור הזה לא יעלה בדעתנו כי ע"כ נקראהו אור פשוט מפני שלא נוכל לדבר ממהותו כלל רק נדע שהוא מאיר ונדבר מהארתו, ולההארה הזאת נקראהו אין סוף, כי באמת אין לה גבול כמו שאין גבול לעצמותו. והענין כי כאשר השמש גדרו הוא עצם מאיר כן המאציל ית' נאמר שהוא אור פשוט מאיר וכאורו כן הארתו. ולא מזה ולא מזה נדבר בבחי' מהות אלא בבחי' הנמשך מהם. ובאמת עצמותו הוא נעלה מכל דבור ומלה, ואפי' על הנמשך ממנו לא נחשוב כי אין לנו עסק כלל בו, כ"א איזה דבר נוכל להתבונן בהארתו מצד הנמשך ממנו, ומצד מה שרצה בה, כמו שנבאר בס"ד עוד. והנה ההארה הזאת נקרא רצון, ופירוש הענין כי היות המאציל ית' רוצה שיהיו נמצאים זהו המקור לנמצאים עצמן כי אינו צריך להמציאם אלא ברצון וכיון שזה הרצון הוא המקור למה שיהי' נמצא מן הממציא ית' ע"ב נקרא לו אור או הארה, כי הלא זהו מה שמגיע ממנו אל זולתו. וכבר אמרתי עצמות בעל הרצון או הרצון עצמו שהכל אחד הוא, כי הלא הנשמה החושבה מה שהיא רוצה איננו מושג לנו כלל, רק פעולת הרצון אחר שרצתה היא, והוא הקרוב אלינו להיות מושג ממנו. אך זה תדע כי לא הי' שום שינוי ח"ו במאציל ית' בהאצילו אלא גילוי כח לפעול שרצה לגלות, ונמצא שרצון קדום בו כי הוא אחד עם עצמותו הפשוט ובלתי מושג, וע"כ כשאנו מזכירים א"ס ית' אנו מזכירין המאציל ית' מצד מה שהוא רוצה, שלבחינת רצון זה נקרא בשם א"ס, והבן מאד. והרצון הזה מצד מה שהוא רוצה, פירוש כח הרצון אין בו שינוי קודם שרצה ואחר שרצה, כי הוא אחד, רק מה שרצה הוא המחודש. ונמצא שלבחינת הארה שהוא ענין הרצון ומקור לבחינת הנמצאים נקראהו בשם א"ס, כי יכולה להיות בכל כך אופנים שאין סוף להם וא"ס לשום צד מהם, ויכולין להיות בלי שיעור כלל. ותראה למה כאן מותר לנו לדבר, כי הנה סיד שאמרנו שעל הרצון לבד אנו מדברים ולא בבחינת עצמותו אלא ע"פ פעולותיו, נמצא שאין אנו מדברים רק על פעולת המאציל ב"ה ולא על הפעלת המאציל כלל, אך