אדיר במרום קד

בענין זה ואז מתחלקין לי"ג, והוא ממש סוד וא"ו כתיקון הניתן בהם מעתיק כנ"ל, ולכן כאן אחר האונים הזכיר דבר זה כי בהיות השערות בחינתם ואז מתפשט מכסוי מקורות כנ"ל. ואמנם תדע שמה שאמר [סתימאה דכולא], הי' לכלול גם ענין האוירא בשם זה וקראו סתום בכל בחינותיו, כי באמת גם האוירא סתום וגם הקרומא מפסיק נ"כ אליו שלא יתפשט אל החכמה. והנה זהו החילוק הא' הנמצא בנימין מצד היותם וא"ו, ואח"כ כולם כוללים הרבה קוצין עד שבא החשבון אלף אלפים רבוא עם כל שאר החילוקים הנזכרים למעלה

ואמר עוד וז"ל לית שמאלא בהאי עתיקא סתימאה כלא ימינא וכו'. וזהו מה שכבר פירשתי לך איך ההנהגה בז"א היא בסוד ימין ושמאל לפעול שניהם כראוי לפי הזמן אבל בא"א אינו אלא להחזיר הכל לימין ולכן השערות בכאן אינם מתפשטין לימין ולשמאל כמו בז"א אלא כל סדרם היא ממש מה שצריך להחזיר הכל להחסד

ואמר עוד וז"ל אתחזי ולא אתחזי סתים ולא סתים. וזהו באמת סוד גדול מאד, והוא מש"כ והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק, וכן כתיב התשלח ברקים וילכו ויאמרו לד הננו, וה"ס מטי ולא מטי הנזכר בזהר. אך האמת שהמאורות כך יוצאין בדרך ברק, והענין כי בהיות הכתר ראשון הוא מפני היותו המדרגה היותר קרובה אל הא"ס ומתפשטים הדברים עד המל' וכשמגיעים שם הנה הי' צריך להיות יותר מגולה אך מיד חוזר הא"ס ב"ה ומתגלה שם בכח וחוזרת המל' במדריגת כתר וכתר מלכות, וזהו התנועה רצוא ושוב נמצאת תמיד בכל המאורות וזה עושה כל העליות והירידות לכל המאורות וכל הנפרדים ג"כ כי בדרך הריצה יורדים כולם ובדרך השיבה עולים כולם וזהו ממש תנועות הרוח העולה מן הלב לגידין ומהם אליו כנ"ל, וה"ס הנחלים ההולכים אל הים ושבים ממנו, כי באמת הרוח נמצא בכל הגוף אלא שהוא כמו מתצמצם בלב וגם הוא מניח ממנו גילוי פרטי ולא גילוי כללי בגידין, וזהו ממש כמו הא"ס ית' המתגלה גילוי פרטי מוגבל בפעולתו וחוזר הגילוי ונאסף, אבל האמת הוא שאינו נאסף כי אז הי' ביטול אלא בריצה נחשב למקור הלב והרוח מתפשט ממנו והלאה, ובתשובה יתחזק הרוח כמו למקור בקצוות עצמן ויתפשט הרוח מהם ללב, וכן תנועה זו יש ממש בספי' כי הארה מתפשטת ובסופה מיד חוזרת למדרגת כתר ושבים המדרגות ממנו לראשונות ובהגיע שנית אל העיון יהי' הוא כתר וירדו המדרגות ונמצא שתמיד א"א לעמוד על שום קצה כי הולך אל הקצה האחר, וז"ס הסולם דיעקב שהיו מלאכי אלהים עולים ויורדים בו, והוא ענין הרצוא ושוב הזה הנמצא תמיד, ונמצא שהמאורות בהגיעם לסוף אינם מגיעים כי אם נעלמים בסוד הראש וזהו בכלל בע"ס וכן בפרט בכל התיקונים היוצאים מן הספירות עצמן, והוא כמו בכאן הח"ס בשרשה היא סתומה ומשם יוצאין הנימין בסוד הגילוי ומתפשטים למטה ובסופם חוזרים להעלם. וא"ת שיעמדו כך אינו אמת שהרי מיד חוזרים ומתגלים בריצה האחרת ולכן נמצא שהוא נראה ומיד אינו נראה, וסתים בסוד השורש ומיד אינו סתים מחמת התנועה הסובבת. והנה זהו בתקונים שלו וכ"ש בעצמותו שהיא השורש לכל המאורות והוא יוצא מן הא"ס עצמו, כי הנה כ"ז הוא סוד השורש השולט על ענפי' כמו הרוח שבלב על הענפים, וע"כ אם זאת השליטה יש לעתיקא על תיקוניו כ"ש שיהי' לא"ס על העתיקא

ואמר עוד וז"ל ועל האי תאיבו ישראל לצרפא בלבון וכו'. וסוד הענין הוא, כי באמת ישראל היו מתנהגים בצאתם מארץ מצרים ע"י הא"א, וה"ס מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו, שפירש בזוהר דבעתיקא תליא, והנה הם היו משיגין זה הענין אך בהיות שהכל הוא במטי ולא מטי וא"א לעמוד כ"כ על המאורות היו רוצין לדעת היטב ההנהגה בהם היאך היא. ואמר לצרפא בלבהון], וה"ס מה שהפסוק עצמו