אחיעזר חלק חלק ג סט

נשואי אזרחים, נשאלתי בכיוצא בו איזה פעמים, בנכרית שניסת לישראל בציווילעיהע ורצונה להתגייר ולהנשא בחופה וקדושין, באמרם שרצונם לגדל את בניהם ע"פ דת ישראל, וגם אומרים שאם הב"ד לא יקבלו לגירות ישתמד הבעל, אם יש להתיר לכתחלה, וראיתי בשו"ת טוב טעם ודעת מהדו"ק מהגאון מוהר"ש קלוגער בסי' ר"ל שהעלה להקל ולהתיר לכתחלה בכה"ג, ונסתייע מד' המהרי"ק סי' קכ"ט ומד' הרמ"א סי' קע"ג ס"ה, אף דלא דמי דהתם בפנוי' מ"מ הא לחד דיעה אסורה ומ"מ כדי שלא תצא לתרבות רעה מתירים מה"ט יש להקל גם בזה. וכיון שאם הי' רוצה הי' משתמד. ונראה מזה דכונתם לש"ש יעוי"ש. ומצאתי יסוד לזה מתשובת הרמב"ם פאר הדור סי' קל"ב שנשאל בבחור אחד שקנה שפחה והיא יושבת בביתו אם חייבים בי"ד להוציאה מביתו משום שנאמר והייתם נקיים כו' ויחוד בגויה באיזה דין נאסור ישיבתה בביתו והשיב על זה הרמב"ם וזה לשונו ודאי מדין תורה צריך לגרשה משם ואפילו בגיותה, כי לא דברה תורה אלא נגד היצר, כאשר אמרו וכו' ובתים מלאים כל טוב אפילו קדלי דחזירי, ולא זו הדרך, ולכן מחויבין בית דין אחר שמועה זו אשר לא טובה שישתדלו בכל עז ותעצומות לגרש האמה הזאת או שישחררנה וישאנה ואף כי הנטען על השפחה ונשתחרה אינו יכול לישאנה לכתחלה, אכן כאשר פסקנו בדברים כאלו שיגרש וישא ופסקנו כך מפני תקנת השבים ואמרנו מוטב שיאכל רוטב ולא שומן עצמו וסמכנו על אומרם ז"ל עת לעשות ל' הפרו תורתך, ויכול לישאנה והא' ברחמיו יכפר עונינו כאשר דבר לנו ואסירה כל בדיליך עכ"ל הטהור, ולא נתברר בדברי רבנו אם הוא רק מדין הנטען על השפחה או גם מצד הגירות, דמלשון השאלה נראה שהיא גוי'. אבל בתשו' הרמב"ם נראה רק מדין נטען על השפחה, וע"ד הגירות לא זכר כלל, [ואפשר שהי' גם טבילה וקבלת מצות]. עכ"פ מפורש בד' הרמב"ם דמפני תקנת השבים יש להתיר גם בשפחה ומוטב שיאכל בשר תמותות. וד' הרמב"ם יסוד גדול. ולכאורה זהו נגד ד' תשו' הרשב"א סי' א' ר"ה ואולי גם הרשב"א מודה היכי דאיכא תקנת השבים ורק התם שבעט באשתו שהרחיק את האהובה בנשואיה וכנס את השנואה יעוי"ש, עכ"פ הרי מפורש בד' הרמב"ם הוראת הגאון מוהר"ש קלוגער שמדמה דין שפחה לדין הרמ"א בסי' קע"ז ס"ה בפנוי' וכל דאיכא תקנת השבים וחשש שלא תצא לתרבות רעה יש להתיר, וכל זה לענין דין הנטען על השפחה מצד דין איסור דלזות שפתים, אבל מדין קבלת גירות לא שמענו מד' הרמב"ם, וחילוק יש ביניהם דנטען על שפחה האיסור עליו ואמרינן מוטב שיאכל בשר תמותות, אבל בקבלת גרים לשם אישות הרי זה דין לגבי הבי"ד שאין לב"ד לקבל המתגיירים לשם אישות והוי כמו חטא בשביל שיזכה חברך מ"מ נראה לדין כיון דגם אם לא תתגייר הרי תשאר אצלו בגיותה א"כ אין כאן לשם אישות, ובפרט למש"כ להסתפק כי באומרת שכונתה לשם גירות לש"ש ואין אומדנא דמוכח להיפוך מקבלים אותה, וע"כ נראה דלפי ראות עיני ב"ד יש מקום להקל ולסמוך על הוראת הגאון מוהר"ש קלוגער ז"ל. סימן כ"ז בענין גירות ב"ה מ"א למב"י תרס"ז ווילנא

הנה שמחתי לראות מכתב מנהלי עדת ישרון בק' פעסט כי לא אלמן ישראל גם בקצה ארץ הגולה אוסטרליא הנדחה והנעזבה מישוב ישראלי גדול מאנשים ישרים שומרי משמרת הדת אשר ישימו לב לעניני היהדות לדרוש ולחקור בדברים הנוגעים בעקרי הגרות אשר ע"ז תלוי יסוד טהרת המשפחה והיוחסין בישראל והנני למלאות מבוקשם ולהשיב כתורה על שאלותיהם. והנה שאלתם בנכרי שנתן עיניו בבת ישראל ובא אח"כ להתגייר והראבינער קבלהו להתגייר והמוהלים היו שני רופאים ערלים והדבר הי' במעמד הראבינער ומצאוהו מהול ובקש אותם הראבינער לחתוך עוד קצת ערלה היינו הטפת ד"ב והטיפו ד"ב ואח"כ הוציאו קול שהוא נולד מישראלית ומהול והציעו שאלות אחדות בנידון זה: אם הא דבודקין אחרי איש או אשה שבאו להתגייר אם נתן עיניו בבת ישראלית או סבה אחרת אם הוא לעכובא בזמן הזה, ואם ערל יאמר שאמו היתה ישראלית והוא מהול מילדותו אם דבורו די להחזיק שהוא יהודי, ואם כל עניני הגירות יכול הראבינער לבדו לגייר בלא בי"ד של שלשה, והנני להשיבם, דבר זה אינו צריך לפנים, הדין דבודקין אחרי איש או אשה כו' לא נתבטל ח"ו מעולם והוא נוהג כעת כמו לפנים, ומקורו הוא ברייתא מפורשת ביבמות (דף כ"ד.) דאין מקבלים גרים המתגיירים לשם אישות או לשם ד"א וע"כ צריך לבדוק אחריו, וכן מוכח במנחות ד' מ"ד מר"ע ששאל את הגיורת בתי אם נתת עיניך באחד מתלמידי, ובדיקה זו אמורה אך בזה כשאינו ידוע לנו לשם מה הוא מתגייר בודקין אחריו, ולא אמרו בודקין אותו שאין מאמינים אותו רק חוקרין ודורשין מן הצד אם כונתו טהורה לש"ש או סבה אחרת הניעתו לזה, אבל בזה שב"ד יודעים ברור לשם מה הוא מתגייר אינם רשאים לקבלו, ובדיקה זו לא נתבטלה גם בימינו אך מסור הדבר לפי ראות עיני הב"ד אם ישערו שסוף סוף יהיו מעשיו לש"ש רשאים לקבלו, והש"ך הביא ממעשה דהלל בשבת ל"א ע"א בתוד"ה לא בימי ביבמות כ"ד ע"ב וד' ק"ט שם בד"ה רעה וכן פירש"י במנחות מ"ד, וכ"ז רק לכתחלה שאין מקבלים גרים המתגיירים לשם ד"א, אבל בדיעבד אינו מעכב אפילו נודע ברור שהתגייר לשם דבר אחר, דהלכה דכלם גרים הם, וכדמסיק ביבמות וכדקיי"ל להלכה ברמב"ם ושו"ע. וע"ד אם ערל יאמר שאמו היתה ישראלית והוא מהול מילדותו אם דבורו די להחזיקו שהוא יהודי, פשוט וברור הדבר שאינו נאמן אחרי שהי' מוחזק עד עתה בחזקת גיות ולא הסתפק אדם מעולם לאמר שהוא יהודי והנהגתו ככל הנכרים, ולא די שהוא אינו נאמן על עצמו גם ע"א אינו נאמן נגד החזקה, ובפרט חזקה שהוחזק בפנינו דאלימא, והא סוקלין ושורפין על החזקות, וגם דלדבריו שהוא נכרי ובא להתגייר הלא שווי' אנפשי' חתיכא דאיסורא וכמו שמבואר ביבמות מ"ז בתוס' ד"ה נאמן [ודהתו"ס צ"ע דהא לדבריו שהוא נכרי הא עליו אין איסור בבת ישראל וגם לפני עור ליכא בנכרי ועי' בשו"ת חמדת שלמה] אף במי שהוחזק לישראל, וגדולה מזו מבואר בהה"מ פ"כ מה' א"ב ה"ה במי שבא ואמר שהוא ישראל מעיקרו אינו נאמן וצריך ראי' לענין היוחסין. אף כי שי' התוס' ביבמות מ"ז אינה כן, ובפרט כי בהמעשה שבא אח"כ למול מחזק את החזקה הקודמת של גיותו, וגם לו הי' לו איזה אמתלא לבטל את החד"א ג"כ לא הי' מועיל אחר שעשה מעשה כידוע, וכמבואר הדין באשה נדה שלבושה בגדי נדותה מקרי מעשה ואינה יכולה עוד לחזור מדבורה הראשון, ומה שנמצא שהוא מהול אין זה בירור מספיק כי יש ערבי מהול וגבעוני מהול ומפני עוד איזה סבות, ומה גם שלדבריו באמו ישראלית הדבר תלוי במחלוקת רש"י ותוס' בקדושין ע"ה, ולשי' התוס' נכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר, אבל נכרי מיהא הוי וצריך גירות, אולם לשי' רוב הראשונים א"צ גירות.