אחיעזר חלק חלק ג קפב

השמטה לסוף סימן ס"ח

ובעיקר קושייתו העירני ח"א מד' התוס' רי"ד בקדושין ד"נ שמצדד ג"כ לחלק בין מתנה למכירה, וכ' וכן גבי שכ"מ אם מכר כל נכסיו לא אמרינן כסבור למות שא"כ למה קבל מעות כו' והכי אמרינן בפ' מי שמת איבע"ל מכר כל נכסיו מהו וכו' ולא פליגי הא דאיתניהו בעינייהו והא דפרעינהו בחובו, פירש אי איתנייהו בעינייהו מכרו קיים דאין סבר למות, אלמא חילוק יש בין מכר ובין חתנה יעוי"ש, ופירש פי' אחר בדהג"מ והביא ראי' מזה דחלוק מכר ממתנה. וראיתי עוד בחדושי מהר"י מיגש בב"ב קמ"ט במכר כל נכסיו פירש מי אמרינן כיון דלא שייר מידי עמד חוזר דהא מחמת מיתה הוא דזבין, או דילמא במתנה הוא דבעינן שיור דזביני לא בעינן שיור כיון דנשארו בידו הדמים כו' ולא פליגי הא דאיתניהו לזוזי בעינייהו עמד אינו חוזר דהוה להו הנך זוזי שיור כדקיי"ל לקמן דאפילו מטלטלי הו"ל שיור, והא דפרעינהו בחובו עמד חוזר כיון דפרע בהו בחובו ליתניהו לזוזי בעינייהו, והא לא שייר מידי, ומחמת מיתה הוא דזבין. ולדבריהם הפירוש להיפוך מפירש"י והרמב"ם דמפרשים דבאיתנייהו בעינא אם עמד חוזר ולדידהו באיתנייהו בעינא אינו חוזר. ועי' בחדושי הרמ"ה בב"ב שם שפירש ג"כ כמו הר"י מיג"ש וכ' דאיכא מרבוותא דכתבי איפכא עכ"פ אין תימא על שי' הריא"ז שמפרש כמו שפירש התוס' רי"ד וכפי גירסת הרמ"ה והר"י מיג"ש, אולם יל"ד בד' הרמ"א בסי' ר"ז ס"ה שהביא ד' הריא"ז וי"א דבמתנה דברים שבלב הוי דברים, ועי' בהגר"א שם דלפ"ז א"צ להסברא ראשונה משום אומדנא כו' אלא דבכולן משום דהוי במתנה, ולפי שיטה זו צ"ל דמפרש בשכ"מ שמכר כל נכסיו כמש"כ התוס' רי"ד והר"י מיגש, ובסי' ר"נ ס"ג הלכה פסוקה דאם מכר כל נכסיו אם המעות עצמם קיימי אם עמד חוזר ואם הוציא המעות אינו יכול לחזור, ולא הגיה הרמ"א כלום, והא לשי' הריא"ז במכר אינו יכול לחזור דלא מהני אומדנא דמוכח וצ"ע. ובנימוק"י שם באיבעי' דמכר כל נכסיו כ' ועוד שהמעות תחת ידו והוי כמאן דשייר שהרי יכול להחיות בהם ואם עמד אינו חוזר וזהו כפי' הר"י מיגש, ולבסוף מסיק דאי איתנייהו זוזי שעדיין המעות תחת ידו ודאי לכך הצניעם שיחזירם אם יעמוד מחולי זה, וזהו שלא כמו שפירש הר"י מיגש לבסוף יעוי"ש.