אחיעזר חלק אבן העזר לא

דאינו ראוי לדין יבום דהא יחול איסור אחות אשה וכל שאי"ר לדין יבום באיסורא קיימא אבל לפי המסקנא דאיסורא מיהא איכא גם לשי' התוס' מונע תפיסת קידושין ממילא דפקע זיקה מצד האיסור השני המונע לחול כמו שפרש"י [ובמה שכתבתי יש להעיר במה שראיתי למחברים שכתבו בטעמא דרב דס"ל יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה תחזור להתירה הראשון אף אי נימא דאיסור אשת אח חוזר וניעור מ"מ לפ"מ שכתב המהרש"א ביבמות דל"ג בנטמא קודם שנעשה בע"מ והי' בר עבודה בטומאתו בק"צ שוב לא מצי לחול עליו איסור טומאה משנעשה בע"מ וה"נ כיון דאשת אח הותרה ולכשנאסרה משום אחות אשה איסור אחות אשה קדים ואין איסור אשת אח חל עליו ולהכי לכשמתה אשתו חזרה להתירה הראשון, ולפי מש"כ דאע"פ דאין אחע"א מ"מ מונע תפיסת קידושין ופקע זיקה כמש"כ בשי' רש"י א"כ אע"פ שאינו חייב משום אשת אח מ"מ מהני לפוטרה מחליצה ויבום גם משום אשת אח

] ולפי"מ שנתבאר יתישב לי דברי הגמ' ביבמות די"ג ע"ב רבא אמר טעמייהו דב"ש דאין אחע"א תינח היכא דנשא מת ואח"כ נשא חי לא אתי איסור אחות אשה וחייל אאיסור אשת אח אלא נשא חי ואח"כ נשא מת איסור אחות אשה קדים כו' הו"ל צרת ערוה שלא במקום מצוה, והנה בנשא מת ואח"כ נשא חי דלא חייל הא דאינה מתיבמת ערוה גופא כתבו התוס' משום דאיסור אחות אשה מתלי תלי וכמבואר בדף ל"ב [ועי' מהרש"א] א"כ מה"ט גופא הו"ל לפטור צרתה כיון דבערוה גופא איכא משום אשת אח וכמש"כ התוס' דל"ב בד"ה לא פקע אליבא דר"ש והרמב"ן בחי' די"ג כתב וז"ל אבל לגבי צרה כיון דמחיים לא חלה איסורא דאחות אשה לאו צרה דערוה הוי וטעמו דב"ה כו' וס"ל כי פקע איסור אשת אח אתי אחות אשה וחייל בין בערוה בין בצרה זהו תו"ד, ודעת הרמב"ן אינו מובן דאכתי משום איסור אשת אח היתה צרתה וגם במאי פליגי ב"ש וב"ה לפ"ז דלב"ש רק הערוה נפטרת מצד סברא דאיסור אחות אשה מתלא תלי ולב"ה מועיל על הערוה ועל הצרה. ויעוי' בתו"י שנדחקו ג"כ בטעמא דב"ה למאן דס"ל אין אחע"א. ולפי"מ שנתבאר לשי' רש"י דהא דמיתלא תליא היינו משום דאיסור אחות אשה איתא במציאות והלכך לא פקע איסור אשת אח דהא איסורא מיהא איכא ואיסור אחות אשה מונע חלות הקידושין וממילא נפקע הזיקה, ולפי"ז צ"ל בטעמא דב"ש דס"ל דאין אחע"א ואכתי קשה הא איסורא מיהא איכא וממילא בטל הזיקה ומוכרחים אנו לומר דלב"ש אין אחע"א היינו דס"ל דאף איסורא ליכא דלא כר"ש ור"י, ובלא"ה אנו מוכרחים לומר כן מדס"ל נשא חי ואח"כ נשא מת דהו"ל צרת ערוה שלא במקום מצוה בע"כ צ"ל דגם איסור אשת אח ליכא דאל"כ אכתי הוי צרת ערוה במקום מצוה אי שם אשת אח עלה, ובזה מתורץ מה שדקדקו התוס' בדל"ב בד"ה שנשא שכתבו דר"ש לית לי' הא סברא דמ"מ הו"ל אשת אח היינו דלר"ש איסורא מיהא איכא ושם אשת אח עלה אבל לב"ש גם איסורא ליכא ואין איסור אחות אשה במציאות וא"כ אינו מונע הזיקה ובדין שתפקע איסור אשת אח אלא דלשפקע איסור אשת אח אתי איסור אחות אשה וחייל עלה, וכבר נתבאר דהתוס' ביבמות דכ"ו ע"ב דאין איסור אחות אשה הבא לאחר מיכן פוטרת צרתה וא"כ לב"ש דאיסור אשת אח נפקע וממילא אי אפשר לפטור צרתה דהוי כאחות אשה הבא לאחר מיכן וכמשכ"ל דצרת ערוה אין איסור אחר חוץ מאיסור אשת אח והכא איסור אשת אח נפקע וא"כ הכא דנפקע איסור אשת אח מותרת צרתה ומדוקדקים ד' הרמב"ן בלשונו הזהב שכ' אבל לגבי צרה כיון דמחיים לא חל איסורא דאחות אשה לאו צרת ערוה הוי היינו דאיסור אחות אשה חל רק לכשנפקע איסור אשת אח באמת נפקע ובכה"ג לאו צרת ערוה היא, וטעמא דב"ה הוא דאע"ג דאין אחע"א מ"מ איסורא מיהא איכא וכדקי"ל ונמצא דאיסור אחות אשה מעיקרא חל אלא דמיתלא תלי וממילא דהוי צרת ערוה כיון דאיסור אחות אשה איכא כנ"ל ובזה פליגי וא"ש

סימן ד'

בחדש סיון תרס"ו

לחכם אחד

א) על דבר הערתו בנידון קושית הבית מאיר ביבמות דס"א בנפלה לו יבמה ונתמנה להיות כה"ג דלא יכנוס דאמאי לא נימא הואיל ואשתרי אשתרי דמקרא דעליה בד"ח לא נוכל למילף רק ערוה אבל חיי"ל ועשה נימא הואיל ואשתרי אשתרי וחידש מעכ"ת דמצד הואיל ואישתרי אשתרי לא הוה שרינן רק ב"ר ומקרא דממעטינן שו"י הוא רק על ב"ש וב"ר אסורה רק מטעם גזירה אטו ביאה שני', וטעם לדבר דל"א הואיל ואשתרי אשתרי גם אביאה שניה משום דב"ש דכבר היא אשתו אין עוד עליה איסור אשת אח דכבר פקע אישות הראשונה זהו ת"ד, והנה בעיקר תירוצו כבר העיר הבי"מ שם דבאמת ב"ר אינה אלא מדרבנן וסברתו דהואיל ואשתרי אשתרי לא עדיף מדחי' דאינו אלא בב"ר יעו"ש אלא שמעכ"ת הוסיף תבלין ע"פ הירושלמי דאין זה עוד אשתו של מת ע"י היבום

אמנם בפשוטו נראה דהואיל ואשתרי אשתרי הוא בתורת היתר ולא בתורת דחי' ודין אחות אשה ואשת אח חד הוא וכמו דבאשת אח הותרה לגמרי ע"י גזיה"כ דולקחה הרי היא כאשתו לכל דבר א"כ בהיתר זה גם אחות אשה בכלל, ובפרט דלב"ש הותרה גם בלא גזיה"כ דולקחה כמש"כ התוס' בד"ח דלביאה שני' ל"צ קרא רק שמגרשה בגט ומחזירה והואיל ואשתרי אשתרי לגמרי, ומלבד זה יש לשדות נרגא מסוטה די"ח שו"י וכנוסה דנאסרה מדרב המנונא או כרע"ק כמבואר בסוטה שם ויקשה בזה דנימא הואיל ואשתרי אשתרי וביאה ראשונה תהא מותרת ודוח"ל דמתנה בשביל איסור דרבנן דגזירה ב"ר אטו ב"ש, וביותר יקשה למאי דמוקי לה הש"ס כרע"ק דס"ל אין ק"ת בחיי"ל ומשוי לה כערוה נימא אליבי' הואיל ואשתרי אשתרי דלרע"ק לא מצינו גוירה ב"ר אטו ב"ש דהא כל חיי"ל א"צ חליצה וכערוה דמו ובשו"י שזינתה י"ל דכיון דטומאה כתיב בה כעריות אע"פ שצריכה חליצה כמש"כ במק"א מ"מ ילפינן לאיסור יבום ול"א הואיל ואשתרי אשתרי מקרא דעליה דסוטה הוי כערוה אבל ע"י קנוי דהוי ספק סוטה דלא כתיב בה טומאה כעריות וחולצת כשארי חיי"ל ועשה מדרב גידל נימא בה הואיל ואשתרי אשתרי ואע"פ דלרע"ק