אחיעזר חלק אבן העזר כט

נאמר בד' הרמב"ם דס"ל ג"כ לדרשא דאם לא יחפוץ דכל שאי"ע ליבום אי"ע לחליצה ודרב גידל רק דהא דולקחה הוא פירוש על כלל דכל שאי"ע ליבום אי"ע לחליצה, ויעוי' בד' רבינו בפ"א הל' י"ט ומפני מה לא תחלוץ בתוך תשעים יום מפני שאינה ראוי' ליבום ונאמר אם לא יחפוץ כו' ומוקמינן לה בחיי"כ משום דלא תפסי בה קידושין ולא קרינן בה ולקחה וכמו שפרש"י ביבמות ד"כ דקרינן בי' לקחת ואינו עולה ליבום אי"ע לחליצה, וע"כ סוטה דאינה עולה ליבום דידעינן מלאחר ולא ליבם משום דטומאה כתיב בה כעריות אי"ע לחליצה, או כמש"כ בסי' א' דמשום טומאה דכתיב בה כעריות ליתנהו בדרשא דרב גידל ולהכי חייב משום אשת אח ואין בה ולקחה ופטורה מן החליצה ולהכי גם צרתה כמותה

ומש"כ להשיג עמש"כ במסוכן דפשיטא לי' דברה"י טמא ודאי שהרי כ' התוס' בריש נדה ובפ"ק דחולין דלא ילפינן מסוטה אלא דבר שיכול להיות והרי אין לך דבר שאינו יכול להיות גדול מזה דבודאי אי אפשר להיות שברה"י הקודם הי' מת וברה"ר אח"כ הי' חי. ועוד דהא לא דמי דהא בסוטה לא נולד דבר שיסתור אח"כ טומאתה משא"כ בהך דטהרות כשנטהרו אח"כ ברה"ר למפרע הי' דבר שאינו יכול להיות, וע"כ העלה דבמסוכן הוי ספק טמא כמו בדבר שאינו יכול להיות עכ"ד. באמת הא כעין זה הקשו התוס' בסוטה דכ"ח דהא ספק מטמא לא דמי לסוטה והא סוטה הוי ספק מגע ומסוכן הוי ספק מטמא ותירצו דכן הלכה ללמוד ספק מטמא מספק מגע ולהכי כמו דבספק מגע ודאי טמא כמו כן בספק מטמא וכן מפורש בדהתוס' נדה די"ז בד"ה ואין שורפין דהוי ספק מטמא וברה"י שורפין וגם בדין מסוכן גופא מבואר במשנה ברה"י ספיקו טמא וכ"פ הרמב"ם בפי"ח מהל' אה"ט ה"ו דסתם טמא הוא ודאי טמא וכן מהמשנה בטהרות פ"ו כל ספיקות שאתה יכול לרבות ברה"י כו' ספק יש בה כשיעור ספק אין בה כשיעור ספק טמאה ספק טהורה כו' דהוי ספק במטמא וכן מוכח מדהתוס' בפסחים דט"ו דלא משכח"ל ספק טומאה רק באופן דב' נזירין ואם איתא הא בפשיטות משכח"ל בספק מטמא ומאי דמדמה כת"ר לב' נזירין וב' שבילין זה אינו דהתם המציאות מכחיש דאי אפשר שיהי' שניהם טמאים ודאי או טהורין ודאי דהא אחד מהם טמא ודאי או טהור ודאי ולא דמי דסוטה שאין סתירה מן המציאות ובכה"ג לא ילפינן מסוטה משא"כ במסוכן ובכל ספק מטמא אין סתירה מן המציאות שהרי לא נתברר לנו הספק אם חי הי' או מת והספק במקומו עומד אלא שדין ספק טומאה ברה"י טמא ודאי ודין ס"ט ברה"ר טהור ודאי וכשהי' המסוכן ברה"י אנו דנין שהי' מת אבל לא נתברר עי"ז שהוא מת ונמצא דרק הדינים מכחישים זא"ז ומוקמינן כל חד כדינו דהא אין המציאות מכחיש. ששקר הדבר, משא"כ בב' נזירין דהמציאות מכחיש דאחד מהם טהור ודאי ולא דמי לסוטה אבל ספק מטמא הא ילפינן מספק מגע כפי ההלכה

ומש"כ כת"ר דמדהתוס' דדבר שא"י להיות א"א ללמוד מסוטה הרי מוכח מזה דס"ט ברה"י הוי בירור ולהכי אי אפ"ל ששניהם נטמאו אבל אם נאמר שאין זה בירור מאי נפ"מ אם א"י להיות הרי אין אנו מבררים כלל ששניהם נטמאו והרי ספק יש עליהם ועשאה התורה ספק כודאי ובחזקה הרי מוקמינן שניהם בחזקת טהרה אע"פ שזהו דבר שא"י להיות וע"כ משום דחזקה אין זה בירור עכ"ד, בפשוטו נראה דאע"ג דס"ט ברה"י אין זה בירור על עצם המאורע רק ספק טומאה דילפינן מסוטה שהתורה עשאה ספק כודאי וע"כ ספק שהמציאות מכחישו לא דמי לסוטה ובכה"ג לא עשאה התורה ספק כודאי וכ"ז בספק טומאה דילפינן מסוטה אבל חזקה דלא ילפינן מסוטה ויש בו סברא שלא נעשה מעשה ולא נשתנה דינו מוקמינן כל חד כדינו וכל אחד תולה בחברו

ומש"כ על קושיתי לד' הגאון רעק"א דשו"י שזינתה ופטורה מן החליצה ומן היבום דא"כ ממזר מיבמה לשוק לרע"ק היכי משכח"ל דהא משעת העראה פקע זיקה. והביא מדברי המחברים דעיקר הדין אי פקע זיקה מן התורה אחר נפילה במחלוקת היא שנוי' שנחלקו בזה ריב"ב ורבנן ובירושלמי בפ' ב"ש ור"פ ד' אחין וכ"כ הנימוקי, וכן במחלוקת דיבמות דק"ט במקדש אחות יבמה, אני לא מצאתי בכל המקומות ההם אי פקע זיקה מן התורה ולא נחלקו רק בדין זיקה דאחות זקוקתו מדרבנן וחילקו בזה בין נישואין לגירושין. ולשון הנימוקי בפ' כיצד כיון דקי"ל יש זיקה הרי היא כמקודשת אצלו אינו בדין שתצא מקודשת למקודשת כ"כ הרמב"ן והרשב"א ופשוט דאאמד"ר מדין אחות זקוקתו וברשב"א מפורש דאאמד"ר וכן מבואר ביבמות דמ"א דשמואל ס"ל הואיל ונאסרה נאסרה וכפרש"י דקאי באשת אח וכמש"כ הרשב"א שם דלר"א אינה חולצת אלא מדרבנן וכן ביבמות דק"ט אאמד"ר ומדאורייתא אין חילוק בין קידושין לנישואין וכמבואר בדע"ט דגם בנפל ואח"כ נפצע לרע"ק לאו בני חליצה ויבום נינהו ומקשה וליתי איסור פצוע ולידחי [אם לא דנימא דרבה דמוקים כשנפל ולבסוף נפצע פליג על זה] וכן מוכח מדהתוס' ומקושיתם בדט"ז בבני צרות דלשמואל ליפקע זיקה ע"י קידושין דערוה דלאחר נפילה לא בעי חליצה דאל"כ אין מקום לקושיתם, הן אמת לדברי המחברים הנ"ל יתורץ קושית הרשב"א לרב ביבמה שהותרה ונאסרה דתחזור להתירה הראשון דאין זה דרכי נועם אחרי שכבר הותרה לשוק. ולדבריהם באמת לא הותרה אחר הנפילה אולם זהו נגד ד' הראשונים רבותינו בעלי התוס' והרשב"א דמפורש בדבריהם שאין זה אלא מדרבנן

סימן ג'

ר"ח אייר תר"נ

הערה ביבמות דף ל"ב

א) ביבמות דל"ב ר"ש אומר אינו חייב אלא משום אשת אח בלבד והא תניא ר"ש אומר אינו חייב אלא משום אחות אשה בלבד ל"ק כאן שנשא חי ואח"כ מת כאן שנשא מת ואח"כ נשא חי ור"ש היכא דנשא מת ואח"כ נשא חי כיון דאיסור אחות אשה לא חייל תתיבם יבומי אמר רב אשי איסור אחות אשה מתלא תלי וקאי אי פקע איסור אשת אח אתי איסור אחות אשה וחייל והלכך לא פקע, והתוס' שם בד"ה לא פקע הקשו דהא משכח"ל אשת אח מן האב דפוטרת צרתה וליחשבה בהדי ט"ו נשים כו' ונראה דק"ל בעיקר קושית הגמ' ותתיבם יבומי משום דאין איסור חל על איסור דזה נראה פשוט דבכ"מ שאמרו אין אחע"א מ"מ לענין תפיסת