אחיעזר חלק אבן העזר קפ

דהוי כאמתלא דספק קרוב לו או קרוב לה ויעוי"ש שמיישב שי' ר"י ברוב פסולים אבל מדהתו"ס משמע דאין חילוק וגם ברוב פסולים אי אזלא איהי לגבייהו הו"ל קבוע ומדאורייתא מוקמינן לה בחזקת היתר וכמש"כ הב"ש

ולפ"ז יסוד ההיתר של הגאון רעק"א הוא רק על פי שי' רש"י והתוס' והרשב"א והריטב"א חולקים על זה, ולכאורה י"ל דזה תלוי במחלוקת הרמב"ם והראב"ד בפי"ז מהל' איסו"ב הל' כ' דלשי' רמב"ם יצא קול שהיא חלוצה אין חוששין לה והראב"ד חולק ע"ז ויעוי' במל"מ בפ"ט מהל' אישות הל' כ"ב דגם בקידושין דרבנן תלוי במחלוקת הרמב"ם והראב"ד אי חוששין לקלא ולפ"ז ברוב כשרים דמה"ת מותרת מצד רובא וגם ברוב פסולים אי אזלא איהי לגבייהו מותרת ומוקמינן לה בחזקת היתר ודמי לקול חלוצה וקידושין דרבנן דאין חוששין לה ולשי' הראב"ד דבקול חלוצה חוששין א"כ ה"נ חוששין לקול זנות ולפ"ז למאי דקיי"ל כשי' הרמב"ם וכמבואר בשו"ע סי' ו' דיצא קול חלוצה אין חוששין ה"ה בקול זנות פנויה אין חוששין ואם שאין זה מוכרח דאפשר דוקא בקול חלוצה אין חוששין לפי שהוא עיקרו מדרבנן משא"כ בקול זנות ברוב כשרים דרק מצד הספק מותר מן התורה ועיקרו בדאורייתא מ"מ נראה שיש לסמוך ע"ז להקל ע"ד הגאון רעק"א והחתם סופר

ומש"כ מעכ"ת לפרש דהתוס' ביבמות דקי"ח בד"ה בת ישראל שכתבו מידי דהוה אשני שבילין מיהו איכא הכא חדא דעבדא איסורא ממנ"פ ובכה"ג לא ילפינן מסוטה, ותמה הש"ש בש"ז דהא גם בשני שבילין איכא חדא דעבדא איסורא ועוד מה ענין סוטה לכאן וכת"ר הוכיח מדהתו"ס דהיכא דהחזקות מתנגדות זל"ז הוי קבוע ובאיסורים אסור ורק ברה"ר ספיקו טהור, אולם פשט דהתו"ס נראה מידי דהוה אשני שבילין דע"כ הא דטהור בשני שבילין מצד חזקה הוא ולא מדין ס"ט ברה"ר ולהכי אוכלת בתרומה ג"כ ומהני גם לענין איסורא ועי' באחיעזר סי' ה' אות ב', שו"ר בס' נודע בשערים בחי' ליבמות שפי' ג"כ דהתו"ס כמש"כ והגיה תיבת ומיהו דצ"ל דהא, ולכאורה ילה"ע בדהתו"ס דאף דדמי לב' שבילין מ"מ ראוי שלא תאכל בתרומה למש"כ המל"מ בפי"ט משא"ה להסביר דאף דלא באו לשאול בב"א מ"מ כיון דנולד הספק בב"א כבת אחת דמי עי"ש וכ"נ מסוגיא דנדה ד"ס אר"ח שני שבילין שהלכו בה טהור וטמא באנו למחלוקת דרשב"ג ורבנן ומדמה בת אחת דשני שבילין שבאו לשאול בב"א לכתם שנמצא על החלוק שתולה בחברתה משום דהתם ההוראה משותפה ונולדה בב"א ואע"פ שלא באו לשאול בבת אחת, ולפ"ז גם בזה כיון דהוראה זו אי הבעל חי או מת נוגע לשניהם והוי כבת אחת ובדין דמדרבנן לא תאכל בתרומה ואפשר דזהו שיעור דהתוס' וצריך להגיה מידי דהוה אשני שבילין דבכה"ג לא ילפינן מסוטה וזהו מצד חזקה מיהו איכא הכא חדא דעבדא איסורא ממנ"פ דדמי לב"א ומדרבנן בדין שלא תאכל, וע"ע בסוטה דכ"ח בד"ה ברה"ר שהקשו משלש נשים שהיו ישנות במטה א' ונמצא דם תחת א' מהן כולן טמאות דהא הוי רה"ר ותי' דל"ד לשרץ דשרץ אפשר שלא נגע וטהור אבל התם אחת מהן ודאי טמאה אלא דמי לב' שבילין עכ"ל מבואר מדבריהם ג"כ דב' שבילין לא דמי לסוטה, והנה כונת התוס' דדמי לב' שבילין שבאו לשאול בב"א וצ"ע במה שהקדימו דלא דמי לשרץ דגם אי נימא דדמי לשרץ והוי ס"ט ברה"ר מ"מ בב"א גזרו מדבריהם כמו בב' שבילין בב"א, ונראה בהבנת דבריהם דאלו היתה כ"א נטהרת מדין ס"ט ברה"ר ובאו לשאול זא"ז לא היה בזה דין ב"א אבל כיון דאין בזה דין ס"ט ברה"ר ורק מדין חזקה והא באמת חזקה לא מהני בדין כתמים דגזרו אם נמצא כתם על חלוקה ולא מהני חזקת טהרה שלה ורק דין תליה יש בה דתולה בחברתה וא"כ חברתה מטהרת אותה וצריך להוראה זו צירוף חברתה ובכה"ג חשוב ב"א. עכ"פ הרי מוכרח מדהתו"ס דסוטה דמוקמינן על חזקה בחזקות המתנגדות. ושני שבילין טהור לאו משום ס"ט ברה"ר אולם מדהתו"ס נדה ד"ס ד"ה באנו שכ' בתוך בדבור דניח"ל לאשמעינן בב' שבילין אע"ג דהוו ס"ט ברה"ר וכן משה"ק מה ענין כתמים לשבילין דהא מ"מ יש לטהר יותר בב' שבילין משום דהוי ס"ט ברה"ר יעו"ש, מבואר מדבריהם דגם בב' שבילין יש בזה דין ס"ט ברה"ר אע"ג דא' מהן ודאי טמא, ועי' במל"מ בפי"ט מהל' שאה"ט שנסתפק בב' שבילין ברה"י דלא דמי לב' נזירים דהספק נולד כאחד ואחד ודאי טהור משא"כ בב' שבילין יעו"ש, ולדבריו י"ל דהכי ס"ל להתוס' בנדה דלא דמי לב' נזירים ובב' שבילין העיקר הא דטהורים משום ס"ט ברה"ר

ובדרך אגב נתקשיתי בנדה ד"ס שם למש"כ התוס' כתובות דע"ה דבנזקק לטומאה מיירי וס"ל דבכה"ג איכא חזקת טמא כיון שהי' כבר טמא מטומאה אחרת והש"ש דייק מזה דס"ל דהתוס' דמחזיקין מטומאה לטומאה דא"כ בב' שבילין שהלכו בה טמא וטהור דקאמר באנו למחלוקת דרשב"ג ורבנן בדין ב"א, וק"ל הא מצד הדין לכו"ע הי' לטמא את הטמא דעיקר הא דבב' שבילין שהלכו בה טהורים משום דמוקמינן כל חד אחזקת טהרה שלו וא"כ הטמא שיש לו חזקת טמא שהלך בא' משני שבילין בדין שיטמא וממילא דהטהור יטהר מצד חזקת טהרה שלו ואף אם באו לשאול בב"א דהא לא סתרי אהדדי כלל דהטמא שהלך בשביל טמא גם בטומאה חדשה מצד הדין טמא ואפילו נימא דבב' שבילין איכא דין דס"ט ברה"ר כמש"כ התוס' בנדה שם והא היכא דאיכא ח' טומאה ג"כ בס"ט ברה"ר טמא, וא"כ בב' שבילין שהלכו בה טמא וטהור אין זה ענין למחלוקותן דרשב"ג ורבנן וצ"ע.