אברבנאל על צפניה ג:ב

וזכר שעם היותה כן מוראה ונגאלה ויונה תמה אחרי היותה נגאלה מבבל לא שמעה בקול ר"ל בקול ה' וזה במצות השמעיות, וכן לא לקחה מוסר במצות המעשיות, בה' לא בטחה אף על פי שראתה מה שקרה לה וראתה גם כן חרבן האומות המצרות לה עם כל זה לא בטחה בהשם אבל בטחה בגבורתה ואל אלהיה לא קרבה אבל היתה מתחברת אל הרומיים ולשאר הגוים מאהבה. וכבר מצאתי רמז למה שפירשתי במראה ונגאלה במה שדרשו ז"ל באיכה רבתי (פתיחתא לא) אמרו הוי מוראה ונגאלה העיר היונה הוי מפני האומה שנתתי אימתה על כל העולם אתה מוצא כשיצאו ישראל ממצרים נפלה אימתו על כל העולם כולו שנאמר (שמות טו, יד) שמעו עמים ירגזון אז נבהלו אלופי אדום וגומר (שם טו) תפול עליהם אימתה ופחד (שם טז), העיר היונה אומה שציינתי אותה במצות ובמעשים טובים כיונה ואחר כל השבח הזה לא שמעה בקול. הנה ביארו מוראה ונגאלה על הדרך שפירשתי אלא שייחסו המורא והגאולה ליציאת מצרים ואני כפי סדר הפרשיות מיחס אותם לבנין בית שני, (ג) ועליה אמר שריה בקרבה אריות שואגים והוא רמז למלכי בית הורודוס ולפריצים שהיו בסוף הבית שהם היו שריה בקרבה והיו גבורים כאריות וחוטפים וגוזלים העם כמו האריות וכמו זאבי ערב שלא גרמו לבקר ר"ל שאינם מניחים אפילו גרם ועצם אחד לבקר שהכל אוכלים יחד, (ד) כן היו השרים ההם בירושלם נביאיה פוחזים אמר זה כנגד,,, ותלמידיו שנעשו נביאים בפחזותם וקלותם וכולם היו אנשי בוגדות ובוגדות הוא כמו בגידות בפלס סוללות, כהניה חללו קדש כמו מנשה שיצא מירושלם ובנה מזבח בהר גריזים וכן אלעזר הכהן מהפריצים שהיו בסוף הבית שסבבו המלחמה עם הרומיים וכאלה רבים, עוד סיפר מרשעת בית שני שחמסו תורה ואין זה כי אם כתות הצדוקים והבייתוסים המינים והאפיקורוסים ותלמידי,,, שקמו שם וחמסו תורה בהיותם מורים בה פנים שלא כהלכה.