אברבנאל על צפניה ג:א

הוי מוראה ונגאלה וגומר עד לכן חכו לי נאם ה': כפי מה שבארתי בנבואה הזאת אתה הראית לדעת שראשונה ייעד הנביא החרבן על מלכות יהודה וירושלם מתחילת ספרו זה עד בקשו את ה' כל ענוי הארץ ומשם יעד על חרבן האומות שהרעו לישראל בחרבן ראשון ובפקידת בית שני וזה מפסוק בקשו את ה' כל ענוי הארץ ע"כ, אמנם הפרשה הזאת הוי מוראה ונגלה חשבו המפרשים שחזר לענינו הראשון לדבר מירושלם ומחורבן ראשון, ופירשו מוראה מלשון טומאה כמו והסיר את מראתו (ויקרא א, טז), ושמתיך כרואי (נחום ג, ו), ענין טנוף ולכלוך, וכן ונגלה מלשון וכל מלבושי אגאלתי (ישעיה סג, ג), ופירוש העיר היונה שהיתה יונה פותה אין לב זהו דרך רש"י והראב"ע והרד"ק איש לא נעדר. ואין כן דעתי אלא שאחר שייעד הנביא על חרבן ראשון ועל פקידת בית שני בשובם לירושלם ונקמת השם באומות אשר החריבוה ושמחו במפלתה בא בפרשה הזאת ליעד מה שקרה אותם בבית שני עד שבאו אל חרבן השני, ובאו הפרשיות אם כן על סדר נכון והותרה השאלה הג':

לכן אמר כנגד ירושלם הוי מוראה ונגאלה שבערך האומות היתה מוראה מפני שאימתה היתה מוטלת עליהם וכמו שיראה מספור גבורות החשמונים ומלכי בית הורודוס ומכל העם בכללו אשר היה בזמן החרבן בבית שני שבלי ספק מנשרים קלו מאריות גברו ועל כן קראה מוראה מלשון שיתה ה' מורה להם (תהלים ט, כא), עוד קרא בערכה אל השם יתברך נגאלה לפי שהיו גאולי ה' עם אשר גאלם מיד צר ובהיות מלכות יהודה נגאלה מקרב בבל שהיתה שם שבוית חרב היה ראוי שתהיה יראתה על פניה לבלתי תחטא לבל תלכד עוד בעוניה, וכן קראה העיר היונה על דרך יונתי תמתי (שיר השירים ה, ב) וכבר זכרו הטבעיים מטבע היונה שהיא נאמנת לבן זוגה עד שאם ימות בן זוגה לא תזדווג לאחר בשום צד ומפני אותו ההתאחדות אשר לאומת ישראל עם אלהיה קראה העיר היונה.