אברבנאל על צפניה א:טו

וזכר שיהיה זה לפי שיהיה היום ההוא יום עברה וצרה ומצוקה שואה ומשואה שהכל כפל ענין במלות שונות וכן יהיה יום חשך ואפלה כי מפני הצרות יקדר עליהם היום, (טז) וביאר מה תהיה הצרה ההיא באומרו יום שופר ותרועה ר"ל מהכשדים הבאים על ההרים הבצורות וכו', (יז) והצרותי לאדם רוצה לומר אז יהיה כל אדם במצור ירמוז לבני יהודה שעליהם היתה נבואתו שיצר להם נבוכד נצר ויהיו מפני הכשדים במצור ובמצוק, וילכו כעורים שלא יראו מה לעשות ויכשלו איש ברעהו כמו שעושים העורים, והנה תהיה כל הרעה הזאת לפי שלה' חטאו ולכן ישפוך דמם כעפר כי מפני רבוי הדם הנשפך סביבות ירושלם אמר שיהיה כעפר שהוא רב מאד ולא יחוש אליו אדם, ואומרו ולחומם כגללים פירשו המפרשים שבשרם יהיה כגללי צואת אדם ואמרו שלחומם הוא לשון ערבי שקורין לבשר לחם, ולא ידעתי למה לא יאמר הנביא דבריו בלשון הקדש ויבחר לשון הערביים ויותר נכון לפרש לחומם מלשון לחם ומאכל כלומר שבהיותם במצור יהיה לחומם ומאכלם טמא כגללי צואת האדם.