אברבנאל על זכריה ו:יד

ומפני ששתי העטרות אשר צוה לא היו לזמן בית שני כי שניהם לא נתקיימו כי אם לעתיד לבא לכן צוה שאותן שתי עטרות אשר יעשה יהיו לזכרון בהיכל ה' ומה הזכרון הזה כי אם שיהיה זכרון שנעשו ולא נתעטרו בהם הראויים אליהם ושהם עתידים להתעטר בהם שבאחרית הגלות יקומו שניהם המעוטרים מלך המשיח שעטרת זהב יהיה בראשו והכהן הגדול בעטרת כסף שאינו מורה על המלכות כ"א על המעלה ושהיה למטה ממעלת המלכות. ואפשר לפרש ששתי העטרות שמו על ראש יהושע לרמוז שאנשי זרעו בזמן בית שני יחזיקו במלכות עם הכהונה יחד, והודיעהו מיד שהנה ימים באים שמזה הצמח שהיה לפניו זרובבל יצמח תחתיו בן מזרעו שישב על כסא ה' ויהיו אז העטרות שתים אחת למלך בן דוד מזהב ואחת למטה ממנה מכסף לכהן הגדול ושיהיה שניהם באהבה רבה, אמנם אומרו והעטרות תהיה לחלם ולטוביה ולידעיה פירשו המפרשים שתהיה כל אחת מהן בהיכל ה' לזכרון טוב לחלדי ולטוביה ולידעיה על אשר התנדבו הכסף והזהב, ואינו נכון בעיני כי למה יעשו זכרון כל כך גדול בעבור מתנה מועטת כזאת עד ששנינו במסכת מדות (פ"ג מ"ח) ששרשרות של זהב היו קבועות בתקרת האולם שבהם פרחי כהונה עולים ורואים את העטרות תלויות בחלונות ההיכל, אלא שהענין כמו שזכרתי שהיו העטרות ההם בהיכל ה' לזכרון מה שהיה ומה שיהיה לעתיד לבוא ולכן אמר לחלם ולטוביה ולידעיה שיהיו אותם העטרות בזמן הוא לחלם ר"ל לחלימות ולחיים מלשון ותחלימני והחייני (ישעיה לח, טז), ולטוביה ולידעיה שהטוב והשלימות והידיעה העליונה האלהית תהיה עם העטרות ההם לחן שיתן עמהם השם יתברך ולכן אמר ולחן בן צפניה מלשון חן וכבוד יתן ה' (תהלים פד, יב) שהוא הצופה האמיתי. הנה אם כן מפני שתוף השמות זכרם פה ולכן שנה בהם ועשה חלם במקום חלדי וחן במקום יאשיה לישר השתוף והשאיר טוביה וידעיה וצפניה כאשר הם לפי שהשמות ההם בעצמם מורים על השלימות וההטבה והידיעה ולמצפוני השם שמשם החן יאתה.