אברבנאל על זכריה ה:ז

ואומרו והנה ככר עופרת נשאת וזאת אשה אחת וגומר רש"י פירש ראיתי שנשאת מעל הארץ לאויר משקל ככר עופרת וראיתי עוד והנה אשה אחת יושבת בתוך האיפה היא מדת הרשע אשר נהגו בה הרשעים והנה עתה נתונים בתוכה ללקות בתוך האיפה על מה שמדדו בה מדה במדה, (ח) וישלך אותה עד עתה היתה יושבת והוא השליכה וחבטה לתוכה רמז לייסורין ולעונשין, וישלך את אבן העופרת אל פיה לשקעה למען לא יגדלו עוד. והרד"ק פירש זה על עשרת השבטים, ודבריו אינם נכונים בעיני כי כבר גלו קודם זה מאתים שנה ומה צורך להראותו עתה, והנראה בענין הזה הוא נסמך לדברי רש"י בצד מה, והוא שאיפה היתה רומזת לרשעת בני יהודה שהיה להם איפת שקר והין מרמה, וכמו שמלכי הארץ ושופטיה כשימצאו מדה משוקרת יצוו לעשות משפט מן האיש או האשה העושה אותה ומוציאים אותה ר"ל החוטא או חוטאת ועמה המדה המשוקרת לרחוב העיר לעשות שם ממנה משפט כדי שכל העם ישמעו ויראו, כן אמר המלאך לזכריה שא נא עיניך וראה מה היוצאת הזאת ר"ל ראה המשפט אשר יוצא מאת אדון כל הארץ לעשותו בפרסום, וראה את האיפה שהיתה יוצאת להודיע שבזה היו מרשיעים וכרוזא קרי בחיל זאת עינם בכל הארץ הביטו וראו כל יושבי ארץ ברשעה הזאת. וזכר שראה ככר עופרת נשאת ר"ל שהיו נושאים שמה סמוך לאיפה ככר עופרת אחת כי ככר יכונה בלשון נקבה, וראה אשה אחת שהיתה יושבת בתוך האיפה כאילו האשה הרעה שהיתה מודדת באיפה השקרנית ההיא וכרוזא קורא בחיל ואומר ראו זאת הרשעה רומז אל האיפה הקטנה, ואז ראה שהיו משליכים אותה האשה לתוך האיפה כי במקום שהיתה עד עתה יושבת בתוכה הנה השליח בית דין השליכה וחבטה לתוכה, ואז השליך את אבן העופרת שהוא הככר אשר זכר אל פיה ר"ל של האשה שנדונה ומתה באותו עופרת רותח שהשליכו אל פיה, או שהשליכוהו אל פיה האיפה כדי שתכבד ותשקע ולא תוכל קום.

הנה אם כן יש לנו במראה הזאת שלשה דברים איפה ואשה ועופרת, האשה היא אצלי רמז למלכות יהודה כי כן כנוה הנביאים בכנוי אשה וכמו שיתבאר אחר זה, והאיפה היא רמז לחטאה ופשעה שהיה לה אבן ואבן איפה ואיפה במרמה ושקר, גם רמז באיפה אל העונש הבא עליה שהיה מדה במדה, והעופרת הוא רמז לאורך הגלות וכבדותו, (ט) ולכן ראה אחר זה שתים נשים יוצאות. ורש"י פירשם על בבל וכשדים שבאו והחריבו בית ראשון בעונם שמדדו בסאת עברות ורשע ולכן הגלו אותם מדה כנגד מדה והגלום לשנער. ואינו נכון בעיני כי למה יראה המלאך אל הנביא עתה מה שכבר היה זה שבעים שנה. והרב רבי אברהם בן עזרא פירש השתי נשים על שני שרי ארתחשסתא שהיה מלך בבל שיעשו חמס למשפחות ישראל העומדים בבבל שלא רצו לבוא בבית שני, ושגזר עליהם השם מדה כנגד מדה שיעכבום שם על כורחם תחת שלא רצו לעלות לירושלם, ושהוא אומרו לבנות לה בית בארץ שנער והוכן והוניחה שם. ולא ידעתי מאין זה לו או אם עשה זה הספור לרצונו כדי לפועל פי דרכו את המראה הזאת. והרד"ק פירש המראה על דרך רש"י אלא שאמר שהשתי נשים היו יהודה ובנימין שגלו לארץ שנער והניחו שם את האיפה שבעים שנה. וכבר זכרתי מה שיתחייב לרש"י מן הספק, ועוד יתחייב אליו שפירש על כל עשרת השבטים אשה אחת ועל יהודה ובנימין פירש שתי נשים, וכתב הרב רבי דוד קמחי שהרב המורה פירש שתים נשים מלאכים פני שאמרו חז"ל בבראשית רבה (כא, ט) על להט החרב מתהפכת שהמלאכים הם מתהפכים פעמים אנשים פעמים נשים, וכבר חשב הרב דוד קמחי לתת הסבה בזה באומרו שראה אותם כן מפני שתשש בזמנו כח הנבואה. וחוץ מכבוד תורתו אין הדבר כן כמו שחשב ולא ירד החכם לכוונת הרב ודעתו, כי כוונת הרב היא ששם מלאך נאמר על הכח ושהכח המדמה נקרא בדבריהם זכרונם לברכה מלאך כמו שהוכיח מאמרם (ויק"ר לב, ב, קה"ר י, כ) בשעה שהאדם ישן נפשו אומרת למלאך, ולכן כל דבר מדומה בשעת הנבואה להיותו דבר שלוח ומושפע מהאל יתברך ומשפיע בנבדל יאמר שהוא מלאך בין שיהיה סוס או אשה או משל אחר ממשלי הנבואה, ולכן אמר הרב שהשתים נשים שראה זכריה לא היו בפעל נשים אבל היו מלאכים כלומר דברים מדומים. והנה הרב המורה בהקדמת ספרו פירש הכרובים ולהט החרב המתהפכת על הכח המדמה והשכלי לא על שכלים נבדלים, האמנם למה ראה זכריה המראה הזאת אותן והנשים לא יכחיש הרב שהוא משל לענין אותה נבואה ולא היה זה מפני שתשש כח הנבואה כי גם בדורו של משה אילו היה מנבא זכריהו על הדבר הזה היה רואה כן.

והנראה לי בענין המראה התשיעית הזאת ששתים נשים שראה זכריה היו מלכות ישראל ומלכות יהודה, ותיאר אותם בשם נשים לפי שכן קראום הנביאים כמו שאמר ביחזקאל (יחזקאל כג, ב ד) שתים נשים בנות אם אחת היו וגומר אהלה ואהליבה. והענין בנבואה הזאת ראה הנביא חרבן וגלות בית שני במראת האיפה והעופרת הראהו השם בנבואתו אורך גלות שתי המלכיות כאילו אמר לו ראה אם כן שיהיו שוים מלכות יהודה ומלכות ישראל באורך הגלות כי לא יהיה לבד ישראל בגלות ארוך כי גם יהודה יהיה כן והוא אומרו והנה שתים נשים יוצאות ורוח בכנפיהם רוצה לומר שיצאו מעל אדמתם ורוח בכנפיהם לעוף בדרך מרחקים, ולכן אמר ולהנה כנפים ככנפי החסידה שהן ארוכות ורחבות והיא העוף המעופף למרחוק, כי לא המשילן בנשר המעופף למעלה לפי שעופפותם טלטולם וגלותם לא היה למעלה כי אם למטה ולשפלות אבל בחסידה שתעוף מהלך רחוק מאד, וראה שתשאנה את האיפה בין הארץ ובין השמים כלומר שביושר מדד להם הקדוש ברוך הוא הגלות כמדתם תחת מעשיהם הרעים ולכן היו בין הארץ ובין השמים שיקבלו על הארץ כפי מה שנגזר עליהם מלמעלה.