אברבנאל על זכריה ה:יא

והנביא שאל אל המלאך הדובר בו אנה המה מוליכות את האיפה ולא שאל כן על האיפה שראה במראה שלמעלה לפי שאותה איפה ראה שהוציאוה לעשות משפט בה לעיני הכל וששקעו אותה בגלות, אבל בנבואה הזאת ראה שלא נטבעה האיפה במצולות כמו אבן אבל שהיו מוליכות אותה בין הארץ ובין השמים והוא משל על תקות החזרה, ולכן שאל אנה הם מוליכות את האיפה רוצה לומר אנה יקבלו עונשם ובאיזה מחוז וארץ ישבו בגלותם, והוא השיבו לבנות לה בית בארץ שנער ושנער היא מלשון וינערו רשעים ממנה (איוב לח, יג) רוצה לומר שהמה בגלותם יבנו בית וישבו שם ימים אבל לא יתמידו בשום מחוז כי תמיד יגורשו מפה אל פה ומממלכה אל עם אחר, וכמו שאמר (דברים כח, סה) ובגוים ההם לא תרגיע ולא יהיה מנוח לכף רגלך. וכבר זכר הרב המורה בפרמ"ג חלק שלישי שכבר יראו הנביאים דברים הנרצה בהם מה שיעיר עליו שם הדבר ההוא הנראה מצד הגזרה או השתוף בשם וכאילו פעל הכח המדמה הוא להראות דבר יש לו שם משותף תלקח ראיה מאחד משמושיו על ענין אחד שזה ג"כ מין מן ההמשל, כמו מקל שקד מלשון כי שוקד אני (ירמיה א, יא - יב), וכלו כקיץ הוא מלשון בא הקץ, וכן הוא הענין בשם שנער שזכר אותו להורות על הטלטול מארץ אל ארץ שזהו מה שראה ושמע הנביא כאן. ואמנם אומרו והוכן והניחה שם על מכונתה הוא רמז לאורך הגלות שבגלותם יהיו מונחים ונעזבים במכונתם ימים רבים ועם כל זה תמיד יהיו בארץ שנער וטלטול שינערו ויגורשו מפה אל פה בית יבנו ולא ישבו בו: