אברבנאל על זכריה ה:ד

ואמר לו הוצאתיה נאם ה' ר"ל עם היות שהארכתי אפי אל הפושעים כל ימי הבית הזה הנה עתה בא הקץ ולכן הוצאתיה לגבות את חובי ר"ל הוצאתי אותם מפנקסי לגבותה בירושלם וארץ יהודה, ובאה אל בית הגנב והנשבע לשקר שהוא כל איש יהודה ולנה ר"ל תלנן ותשב בתוך ביתו ותכלה ותפסיד אפילו עציו ואבניו שזה רמז אל החרבן והגלות אשר יעשה במלכות יהודה. והנה זכר בלבד חטא הגניבה והשבועה לשקר להגיד שהקבוץ המדיני בבית שני היה כולו נפסד אין אמת ואין חסד ואין דעת אלקים בארץ. ורבותינו פירשו מגילה עפה מגלה כפולה ואמרו שהתורה היתה כתובה בה כדאיתא בעירובין (עירובין כא, א) רוצה לומר שהתורה יצאה לתבוע עלבונה מאנשי בית שני שלא שמרו אותה וגילו בה פנים שלא כהלכה. וכן דרשו בויקרא רבה (ו, ג) זאת האלה היוצאת מהיכן יצאה מפתחו של היכל רצו שבעון הקלונות שעשו להיכל ה' נתחייבו באלה ובקללה ההיא. ואמנם אומרו עוד (ה) ויצא המלאך הדובר בי הוא להגיד שנראה לו כאילו המלאך הדובר בו אחרי שדיבר לו עניני המגילה חלף הלך לו רמז להסתלקות הנבואה מישראל כל ימי הגלות ולכן נראה לו אח"כ כאילו היה יוצא וחוזר ומראה לו ענין האיפה. והנה אמר לו שא נא עיניך וראה מה היוצאת הזאת להודיעו שלא לבד נתחייבו חרבן וגלות על הגניבה והשבועה לשקר כי גם כן היו בהם עוונות אחרים ולזה הראהו החמס שהיו עושים באיפה שהיו מודדים בה בשקר ובתרמית.