אברבנאל על זכריה ה:א

ואשא עיני וארא והנה מגילה עפה וגומר עד ואשוב ואשא עיני וארא והנה ד' מרכבות: עתה יבאר הנביא שלש מראות אחרות שראה אחת מהמגילה עפה והיא שביעית למראותיו אלה, ואחת מהאיפה והאשה שבה והיא המראה השמינית למראותיו אלה, ואחרת משתים נשים יוצאות שהיא המראה התשיעית. וענינם הוא שאחרי שהודיע המלאך לנביא ענין הגאולה העתידה במראת המנורה ראה להודיעו ענין חרבן בית שני וגלות בני יהודה שהיה עתיד להיות שמה, לפי שלא יקשה בעיני הנביא איכה ואיככה תתחבר הגאולה העתידה לבנין בית שני ולמה לא נעשה קבוץ הגליות כולם עתה בתחילת בנין בית שני, לכן הודיעו שבימי בית שני ירבו הפריצים הגנבים והנשבעים בשקר וכאשר יתמלא סאתם יוציא הקב"ה מגילה כתובה פנים ואחור מהפשעים והפושעים כסוחר החנוני שחנותו פתוחה וכל מי שרוצה ליטול יבוא ויטול והיד כותבת ובעל החנות מוציא מגילה בסוף החדש או השנה מי לקח מחנותו כבר ונפרעין ממנו מדעתו ושלא מדעתו, כן היה ה' שהאריך אפו לאנשי בית שני לראות אם יעשו תשובה על עונותיהם וכיון שלא שבו מוציא מגילה מהחובות שחייבים לו כדי לגבותם מהם בבת אחת. ובעבור שהמראה הזאת מהגלות כבר נתחייבה מכח שאר המראות אשר קדמו אליה כי הגאולה שכבר ראה תחייב הגלות ואם לא נזכר בה (ב) לכן אמר המלאך לנביא מה אתה רואה רוצה לומר מה הנראה לדעתך ובנבואתך שיהיה אחר כך בעם הזה, והוא השיבו שראה מגילה עפה רוצה לומר מגילה שתעוף באויר כאילו היא יורדת מלמעלה על הארץ, ועפה מלשון מעף ביעף (דניאל ט, כא) תרגם יונתן מגילה פרחא. והנה זכר מדתה שהיתה עשרים אמה ארכה ורחבה עשר באמה שהיא מדת הבית אשר בנה שלמה והיא עצמה תחריב בית שני. וכבר זכר יחזקאל שראה המגלה ההיא כתובה פנים ואחור ושהיה כתוב בה קינים והגה והי (יחזקאל ב, י) לפי שהמגילה היא רמז לגזרה האלהית המחרבת את האומה ולכן ראה אותה יחזקאל בבואה להחריב בית ראשון וראה אותה עתה זכריה לענין חרבן בית שני, (ג) וזה שאמר לו המלאך זאת האלה היוצאת על פני כל הארץ ר"ל זאת היא הקללה והגזרה החרותה שיוצאת מלפני הקב"ה על פני כל א"י ויהודה, והגיד לו שהיה זה בעונותיהם שהיו בהם גנבים וגזלנים ונשבעים לשקר וזהו כי כל הגונב מזה כמוה נקה ר"ל כל הגונב מחברו דבר יכרת בגזרה הזאת כי כמוה ר"ל כמו שנזכר המגלה הזאת כן יכרת וינקה מלשון ונקה לא אנקך (ירמיה ל, יא).